בש"א 2175/12 עמרן מתיא נ. מועצה מקומית טבעון

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג ) בע"א 10366-04-11 מיום 9.1.2012 והחלטתו מיום 15.2.2012.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.המשיבה, רשות מקומית, הגישה לבית משפט השלום תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקש שהוא הבעלים של מחצית הנכס הידוע כחלקה 37 בגוש 11399 ברח' הצבעוני 33, קרית-טבעון. תביעתה של המשיבה הוגשה כנגד המבקש בגין דמי השתתפות בסלילת רחוב הצבעוני (כביש מס' 2) על פי חוק עזר לקרית טבעון (סלילת רחובות), התשכ"ב-1962, שכן כנטען, הנכס גובל ברחוב שבו נסלל הכביש לפי חוק העזר. רשמת בית משפט השלום דחתה את בקשת הרשות להתגונן שהגיש המבקש וקיבלה את התביעה על סך 106,281.30 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בפסק דינו מיום 9.1.2012, במובן זה שנקבע כי תנאי למתן רשות להתגונן למבקש יהיה כי המבקש יפקיד את מלוא סכום החיוב בידי המשיבה עד למועד מסוים. הסכום לא הופקד במלואו (202,414.44 ש"ח נכון למועד מתן ההחלטה מיום 15.2.2012) בידי המשיבה. בהחלטתו מיום 15.2.2012 האריך בית המשפט המחוזי את מועד ההפקדה. המבקש לא עמד גם במועד זה. בהחלטתו מיום 5.3.2012 קבע בית המשפט כי משלא עמד המבקש בכל התנאים שנקבעו בפסק הדין הרי שפסק דינו של בית משפט השלום בעינו עומד. כן נדחתה בקשת עיכוב ביצוע בנימוק שעסקינן בחיוב כספי שאין מקום לעכבו אך בשל הגשת ערעור.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 9.1.2012 והחלטתו מיום 15.2.2012 מתעתד המבקש להגיש בקשת רשות לערער, אך בשלב זה הגיש בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור ובד בבד עמה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו והחלטתו של בית המשפט המחוזי.

ההליכים לפני בית משפט זה

2.כאמור, המבקש הגיש לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער על פסק דינו ועל החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי. ביום 15.3.2012 קבע הרשם ג' שני כי המשיבה תגיש תגובתה לבקשה למתן ארכה תוך חמישה ימים.

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו והחלטתו של בית המשפט המחוזי הונחה על שולחני.

נימוקי הבקשה לעיכוב ביצוע

3.המבקש מעלה שתי טענות עיקריות שבגינן יש הצדקה לטעמו בעיכוב הביצוע.

המבקש טוען ראשית כי:

"אף כי פסק הדין מטיל על המבקש חיוב כספי, אשר לרוב איננו חיוב שבית המשפט נוטה לעכב את ביצועו, הרי שבנסיבות המתוארות ובשים לב לכך שהמדובר בזכויות יסוד חוקתיות של המבקש אותן הוא נדרש לפדות בכסף רב, ולנוכח העובדה כי המבקש כבר הפקיד בידי המשיבה סכום של 106,000 ש"ח, יהא זה צודק ונכון להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, או לחילופין יתרת סכום החיוב לפי ההחלטה מיום 15/2/2012, עד להכרעה בבקשת הרשות לערער.

בנוסף טוען המבקש כי:

"המשיבה פתחה בהליכי פש"ר נגד המבקש עוד בטרם נדון הערעור על החלטת בית משפט השלום... בעילה שנגד המבקשת ניתן פסק דין חלוט על ידי בית משפט השלום אשר לא בוצע על ידו. הדיון בהתנגדות המבקשת להתראת פשיטת הרגל נקבע לדיון ליום 22/3/12. אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין בטרם תידון ותוכרע התראת פשיטת הרגל, עלול להינתן נגד המבקש צו כינוס נכסים.

המבקש, עורך דין במקצועו ובעיסוקו, עלול להיפגע ולהינזק קשות מעצם פתיחתם של הליכי פשיטת הרגל נגדו....".

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.

5.על אף ניסיונו של המבקש לעטות את בקשתו בנימוקים חוקתיים, עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המורה על ביצוע חיוב כספי ותו לאו. כידוע, כאשר עסקינן בחיוב כספי, כמו במקרה דנן, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו אלא אם כן, למשל, תוכח הכבדה משמעותית על השבת הכספים ככל שיתקבל הערעור (ראו למשל: החלטתו של השופט מ' בייסקי בבש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי

המאוחד בע"מ , פ"ד מג(2) 172, 174 (1989)]. לא נטען כי אם יזכה המערער בהגנתו לא יוכל הוא להיפרע את כספו חזרה מהמשיבה וממילא לא הונחה תשתית ראייתית לטענה כגון דא. זאת ועוד, המבקש לא הניח במסגרת הבקשה דנן תשתית עובדתית לכך שאין ביכולתו להפקיד בידי המשיבה את מלוא הסכום בו חויב בפסק דינו של בית משפט השלום או כי יהיה עליו לממש נכסים כדי לעמוד בהפקדת מלוא הסכום. ברי כי אם יפקיד המבקש את הסכום ממילא ימנע מהשלכותיהם של הליכי הפש"ר שננקטו כנגדו.

6.אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.