בש"א 2212/11 ששון אסיה נילי נ. כונס הנכסים הרישמי

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (ע"א 9736/10) מיום 28.2.2011, לפיה נדחתה בקשתה של המערערת לפטור מהפקדת עירבון, אולם נקבע כי באיזון האינטרסים בין הצדדים ראוי לקבוע סכום עירבון בסכום נמוך של 3,000 ש"ח.

הרשם בהחלטתו מיום 28.2.2011 האריך את המועד להגשת הליך בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אותו מעוניינת המערערת להגיש לבית משפט זה, אולם התנה את בירור ההליך בתשלום הוצאות בסך 500 ש"ח והפקדת עירבון בסך 3,000 ש"ח. בכל הנוגע לעירבון נקבע על ידי הרשם כי מצבה הכלכלי של המערערת אינו מן המשופרים, אלא שבמקרה זה אין מקום לפטור מלא מהפקדת עירבון. נקבע כי הבקשה אינה נתמכת במלוא התיעוד הרלבנטי, וטענת המערערת שלפיה אין באפשרותה להסתייע בסביבתה הקרובה לא נתמכה במסמך כלשהו. בכל הנוגע לגופם של דברים ציין הרשם:

"בקשת רשות הערעור נסבה כאמור על ההחלטה מיום 28.11.2010, שבה נדחתה בקשה לעיון חוזר. המשיב 2 טוען כי למעשה בקשת רשות הערעור נסבה על ההחלטה המקורית של בית המשפט המחוזי (מיום 9.10.2010), וכי הכוונת ההליך הערעורי להחלטה מיום 28.11.2010 לא נועדה אלא כדי להתגבר על חלוף המועד להגשת ערעור על ההחלטה המקורית. הגם שלא מצאתי בטענה זו, בנסיבות המקרה, משום עילה לחסימת ההליך על-הסף, הרי שטענה זו בהחלט מעמידה משוכה משפטית נוספת לפני המבקשת".

המערערת, בהודעת ערעור מפורטת, טוענת כי הרשם שגה בהחלטתו ולא היה מקום להטיל עליה הפקדת עירבון בנסיבות המקרה דנן. נטען כי מדובר בבקשה מבוססת ומוצדקת לפטור מהפקדת עירבון, והלכה למעשה החלטתו של הרשם חוסמת בפניה את האפשרות להגיש את ההליך והיא מנוגדת לקבוע בתקנות ולכוונת מתקין התקנות.

לאחר שעיינתי בהחלטת הרשם, בבקשה לפטור מעירבון ובהודעת הערעור הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של הרשם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. יתרה מכך, נראה כי החלטתו של הרשם נכונה וצודקת בנסיבות העניין, ומאזנת כראוי בין האינטרסים השונים, וסכום העירבון הנמוך שנקבע ראוי בנסיבות העניין.

על המערערת להפקיד את העירבון, כפי שנקבע בהחלטתו של הרשם, תוך 10ימים מעת המצאת החלטה זו. אם העירבון לא יופקד – יובא התיק לפני הרשם לשם מחיקתו או דחייתו, ללא הודעה נוספת.