בש"א 223/99 בן הרוש דוד נ. בית כנסת הארי צפת

בקשתם של המבקשים להאריך להם המועד להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה נדחתה על ידי כב' הרשמת, השופטת מיכל אגמון, ביום 9.11.98. החלטה זו הומצאה לבא כוח המבקש ביום 15.11.98.

מכאן, שהמועד האחרון להגשת ערעור על החלטה זו חל ב22.11.98-, ואילו הבקשה שבפני הוגשה אך ביום 11.1.99.

בתצהיר שצורף לבקשה מצהיר המבקש, כי הוא קיבל הבקשה לידיו מאת בא כוחו רק ביום 26.11.98, וארבעה ימים לאחר מכן שלח בקשה לביטול ההחלטה. מוסיף המבקש, כי לא ידע כי עליו להגיש ערעור על החלטת הרשמת, ומשהוברר לו עניין זה פנה שוב.

המשיבים מתנגדים לבקשה. בתגובות שהוגשו מטעמם נטען, כי אין כל נימוק בבקשת המבקשים אשר יכול לשמש נימוק להארכת המועד.

הצדק עם המשיבים.

תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1987-, ערעור על החלטת רשם יש להגיש תוך שבעה ימים. כמו כן, משנקבע המועד בחקיקו נדרשים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו.

המועד בו הומצאה ההחלטה לידי בא כוחו של המבקש הוא המועד הקובע, וממנו מתחיל מניין הימים להגשת הערעור. הטענה, כי ההחלטה נמסרה למבקש במועד מאוחר יותר אין בה כדי להעלות או להוריד. כפי שכבר צויין בהחלטת הרשמת מיום 9.11.98, אין בעובדה, כי העניין מטופל על ידי עורך דין, כדי לפטור המבקש מלדאוג לענייניו ולוודא כי ההליכים שברצונו לנקוט ננקטים במועד. לפיכך, לא הובא בפני כל טעם מיוחד להארכת המועד.

למעלה מהצריך אוסיף, כי מהמועד בו הומצאה ההחלטה למבקש חלף למעלה מחודש עד שהוגשה הבקשה שבפני. יש בעובדה זו אך לחזק המסקנה, כי אין כל נימוק בבקשה שבפני אשר יצדיק את הארכת המועד.

הבקשה נדחית.