בש"א 4083/99 דוד בן הרוש נ. בית כנסת הארי

בפני בקשה להארכת מועד על החלטת כב' הרשמת חגית מאק-קלמנוביץ, בה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתי בבקשה להארכת מועד.

לשם הבהרת העניין, אתאר בקצרה את ההליכים שקדמו להגשת בקשה זו.

המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 29.3.98, אשר דחה את ערעורו של המבקש על-פי תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

בהחלטתי מיום 9.11.98 (בש"א 4125/98), דחיתי את בקשתו של המבקש, מן הטעם שלא הובא כל נימוק המצדיק את הארכת המועד.

ביום 11.1.91 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתי זו. בהחלטתה מיום 4.5.99 (בש"א 223/99), דחתה כבוד הרשמת חגית מאק-קלמנוביץ את הבקשה, בקובעה כי לא הובא כל טעם מיוחד להארכת המועד.

ביום 20.6.99 הגיש המבקש את הבקשה שבפני להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה הנ"ל.

בתצהירו התומך בבקשה, מצהיר המבקש כי קיבל את מכתבו של עורך-הדין דני בן טובים בנוגע להחלטה נשוא הבקשה רק שבועיים לפני הגשתה, ובמהלך תקופה זו היה חולה וכן עצור למשך שבעה ימים.

בשל סיבות אלו נבצר ממנו, לטענתו, לטפל בהגשת הערעור.

המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן, אין כל נימוק בבקשה המצדיק הארכת מועד, ואף לבקשת רשות הערעור שמבקש המבקש להגיש על פסק הדין אין סיכוי ממשי. כן טוענות המשיבות, כי המבקש מטריד את המשיבות בהגשת בקשות להארכות מועד חוזרות ונשנות, אשר אין בהן דבר מלבד גרימת הוצאות כספיות למשיבות.

דין הבקשה להידחות.

המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק, וככזה נדרשים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-).

המבקש לא העלה בפני כל טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד.

המועד בו הומצאה ההחלטה לידי המבקש הוא המועד הקובע, וממנו מתחיל מניין להגשת הערעור. הטענה, כי קיבל את מכתבו של עו"ד דני בן טובים במועד מאוחר יותר, אין בה כדי לשנות דבר לעניין זה.

ההחלטה נשוא הבקשה הומצאה למבקש ביום 7.5.99, ומכאן שהמועד האחרון להגשת ערעור על החלטה זו חל ביום 16.5.99, וזאת על-פי תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, כנוסחה בתקופה הרלבנטית.

הבקשה שבפני הוגשה למעלה מחודש לאחר חלוף המועד.

מהאישורים אותם צירף המבקש לבקשה, לא ברור באיזו תקופה היה עצור המבקש, או חולה כטענתו. אך אף אם אניח כי האמור בתצהירו אמת, הרי שלטענתו היה חולה ועצור במהלך השבועיים שקדמו להגשת הבקשה, קרי: לאחר שחלף המועד להגשת הערעור על ההחלטה.

מכאן שאין במחלתו או במעצרו האמורים כדי להוות נימוק המצדיק את הארכת המועד.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

עוד אציין, כי זו הפעם השלישית בה המבקש אינו עומד במועדים הקבועים בדין, ומטריד את בית המשפט ואת המשיבות בבקשות סרק להארכת המועדים.

אמנם על-פי הדין אין באפשרותו של בית המשפט למנוע מהמבקש הגשת בקשות חוזרות ונשנות להארכת מועד, אך אני סבורה כי בהתנהגותו זו של המבקש יש משום ניצול לרעה של הליכי בית משפט. התנהגותו של המבקש מביאה לבזבוז זמנו היקר של בית המשפט ולהוצאות כספיות מיותרות למשיבות.

בנסיבות אלה, אני מחייבת את המבקש לשלם לכל אחת מן המשיבות

הוצאות הבקשה בסך 1000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה ועד יום התשלום בפועל.