בש"א 2260/02 בנימין לוי נ. רפי שועה

בפניי בקשה למתן ארכה לצורך הגשת בקשת רשות לערער.

1.פסק הדין נשוא הבקשה שבפניי ניתן ביום 7.5.01 על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, בדונו בבקשת רשות לערער על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות. הבקשה למתן ארכה הוגשה ביום 13.3.02, כעשרה חודשים לאחר מתן פסק הדין. על פי הבקשה, סיבת האיחור היא כי חבר של המבקש, עורך דין, מסר לו לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אשר דחה בקשת רשות לערער של המבקש בשל אי התייצבות, כי בכך תמו האפשרויות המשפטיות שלו. על פי הנטען בבקשה, ימים אחדים לפניי הגשתה, בא כוחו הנוכחי של המבקש מסר לו כי הוא רשאי להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון, ולשם כך פנה בבקשה שבפניי.

2.דין הבקשה להידחות.

המועד להגשת בקשת רשות לערער לבית משפט זה קבוע בדין. ככזה, הארכתו טעונה טעם מיוחד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הבקשה שבפניי אינה מצביעה על טעם מיוחד כאמור. אמת, טעות משפטית יכולה להוות טעם מיוחד בנסיבות מסויימות (ראו בש"א 6708/00 אהרון נ' אמנון , פ"ד נד(4) 702, 704). לעניין זה, ניתן גם להביא בחשבון את העובדה, כי בעל דין אינו מיוצג. ברם, גם במצב כזה על הטעות של בעל הדין להיות, למצער, טעות סבירה. איני סבור כי הבקשה שבפניי עומדת באמת מידה זו. לא הובאו בבקשה פרטים, היכולים ללמד על טיב הסתמכותו של המבקש על העצה שקיבל, ואשר גרמה לו, לטענתו, לטעות בה טעה. לא נמסרו פרטים היכולים ללמד על כך, שהמידע נמסר בסיטואציה רצינית, אשר מזמינה הסתמכות, או כי נותן הייעוץ האלמוני היה יכול להבין, כי המדובר בייעוץ רציני אשר המבקש מכלכל את מעשיו לפיו ומתכוון להסתמך עליו (ראו, לעניין זה, ע"א 209/85 עירית קרית אתא נ' אילנקו , פ"ד מב(1) 190, בפיסקה 12 לפסק הדין).

אכן, לא נאמר מיהו חברו של המבקש עימו נועץ, מתי היתה ההתייעצות האמורה, ומהן נסיבות מתן העצה. לא ברור אם עובר למתן העצה נמסרו לעורך הדין הפרטים המהותיים הצריכים לעניין. לא ברור האם ובאיזו מידה הכיר נותן העצה הנטענת את ההתדיינות ואת פרטיה הרלוונטיים. לא ברור האם המדובר בעצה שניתנה לאחר בדיקה ושקילה, או שמא מדובר בעצה שניתנה על רגל אחת וכלאחר יד. אכן, ממעט הפרטים שגולו בבקשה עולה אפשרות סבירה, כי העצה שניתנה ניתנה על רקע או בהקשר חברי. פעמים רבות, ההסתמכות על עצה שניתנת במצב מסוג זה אינה נחשבת להסתמכות סבירה. בכל מקרה, ממקרא הבקשה והתצהיר המצורף לה, רב הנסתר על הנגלה בכל הנוגע לנסיבות ההסתמכות, באופן המונע קביעה כי המדובר בטעות סבירה היכולה להצמיח הסתמכות סבירה.

אף הטענה, כי מחמת פטירתו של אמו, היה שרוי המבקש במצב שלא איפשר לו לקבל ייעוץ משפטי רציני יותר מזה שקיבל, אינה נטענת באופן המאפשר היעתרות לבקשה. מן הבקשה עולה, כי אמו של המבקש נפטרה בחודש מאי 2001. המדובר בוודאי באירוע קשה ומצער עבור המבקש. עם זאת, לא ברור מדוע רק זמן כה רב אחרי מקרה מצער זה התעשת המבקש ופנה לקבל עצה משפטית רצינית, ואף אין כל טענה מבוססת, כי בשל מקרה מצער זה ניטלה מן המבקש היכולת לתפקד באורח תקין ולכלכל מהלכיו ומעשיו כהלכה.

אכן, יש לזכור, כי מתן ארכה פירושו פגיעה משמעותית בבעל הדין שכנגד, אשר היה רשאי לפתח ציפיה כי לא יוטרד עוד בהליכים במסגרת התדיינות זו, לאחר שחלפה תקופה ארוכה ביותר מאז ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. על מנת לגבור על ציפיה זו, היה על המבקש להראות בנסיבות העניין כי נקט בשקידה סבירה בבירוריו ביחס לאפשרות התקיפה של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכי חרף שקידה סבירה כאמור טעה טעות שבדין לעניין זה. איני סבור כי המבקש עומד בנטל זה, או אף כי הוא קרוב לעמוד בנטל זה.

לפיכך, דין הבקשה להידחות. איני עושה צו להוצאות.