בבית המשפט העליון
בש"א
2261/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערער:
הלל שחר, ע"י אביו הלל צוריאל
נ
ג
ד
המשיבים:
1.הפניקס הישראלי, חב' לביטוח
בע''מ
2. אבנר, איגוד
לביטוח נפגעי
רכב בע''מ
ערעור על החלטת הרשמת ג' לוין מיום 17.2.10 בבש"א 795/10
פסק-דין
1.
מונח לפני ערעור על החלטת הרשמת ג' לוין מיום 17.2.10 הדוחה את בקשת המערער להאריך מועד להגשת בקשת רשות ערעור (בש"א 795/10). הרשמת בהחלטתה, קבעה כי המערער לא עמד על קיומו של "טעם מיוחד" לאיחור וכי סיכויי ההליך אינם על פניו מגלים עילה להתערבות בית משפט זה בהליך ב"גלגול שלישי".
2.
כלל הוא כי על בעל דין המאחר בהגשת הליך לבית המשפט הנטל לעמוד על קיומו של "טעם מיוחד" לאיחור (ראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). "טעם מיוחד" עלול להשתנות ממקרה למקרה ולפי נסיבותיו המיוחדות בשים לב גם למגוון שיקולים בדבר התנהלות הצד המבקש; מהות ההליך; אינטרס הצד שכנגד אשר הסתמך על פסק דינה של הערכאה המבררת; הסיבה לאיחור ואורכו, ומידת היכולת של המבקש לצמצם את אורך תקופת האיחור. אף אם עמד בעל הדין המבקש ארכה על קיומו של "טעם מיוחד", הרי שבו לבד אין די כדי ליתן הארכת מועד להגשת ההליך. על המבקש הארכה לעמוד בנוסף לקיומו של טעם לאיחור, אף על סיכוייו הטובים של ההליך. מה הטעם במתן ארכה להגשת הליך, כאשר סיכוייו של אלו נמוכים?
3.
המערער התייחס בבקשתו לנסיבות הקשות של חייו בדמות מחלתו וההתמודדות היום-יומית שלו ושל אביו המסייע בהכנת מסמכי בית הדין. מבקשתו, לא ברור מהו הנימוק לאיחור. המבקש מצביע על מצב כללי שללא פירוט כנדרש איננו מסביר מדוע הבקשה הוגשה דווקא במועד בו הוגשה. אי הבהירות נובעת כאמור מהצגת תיאור כללי מדי. אף אם היה ראוי להעניק משקל לנסיבות האיחור כפי שתוארו בבקשה, עדיין על המערער לעבור משוכה נוספת. לאמור, עליו להצביע על כך כי סיכויי הערעור טובים. ברם, המערער לא עמד במבחן זה.
עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. תביעתו של המערער נדחתה על ידי בית משפט השלום בראשון לציון (5511/03) וערעורו נדחה על ידי בית משפט המחוזי מרכז (ע"א 8966-06-09). הדחייה נסבה סביב המסקנה שלא הוכח קשר סיבתי בין הנזק בתאונה הרלוונטית לבין הנזק שנטען שהתגבש בעקבותיה. זו היא סוגיה משפטית-רפואית מובהקת. בתי המשפט אשר דנו בעניין הגיעו למסקנה בדבר דחיית התביעה כתוצאה מבדיקת חוות דעת רפואיות שהוגשו. המערער מסתייג מכך. עם זאת, הלכה מושרשת היא שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי ערכאה המבררת, שכן לאחרונה היתרון משום שהמשפט מתנהל בפניה בלבד. ממצאים עובדתיים כוללים חוות דעת של מומחים בעדותם ((ראו: ע"א 2027/96 מרדכי נ' בית חולים ביקור חולים , פ"ד נד(2) 849, 854 (2000)) . אף אם המערער משוכנע בצדקתו, לא די בכך. יצוין, כי המערער אינו מתבסס על חוות דעת התומכת בעמדתו, אלא טוען כי אין לקבל את חוות הדעת שהתקבלו על ידי בתי המשפט שדנו בעניין. על רקע כל אלו, ובהתחשב בהלכה לפיה אין להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" – קרי, לאחר שהתקיימו הליכים בבית משפט השלום ובבית משפט המחוזי - אלא במקרים בהם מתעוררת סוגיה בעלת אינטרס ציבורי כללי. בעניין זה, טוען המערער כי קיים אינטרס ציבורי בבירור גורמי המחלה הנידונה. אולם, בית משפט השלום מינה שני מומחים, האחד בתחום האורטופדיה והאחר בתחום הנוירולוגיה, אשר קבעו כאחד שאין קשר בין התאונה לבין המחלה ממנה סובל המערער. אין מנוס מהמסקנה כי סיכויי ההליך, כשלעצמם, אינם מצדיקים מתן הארכת מועד.
4.
הערעור נדחה. אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ז בסיון התש"ע (9.6.10)
ש ו פ ט