פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
2269/18 -
א'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקש:
חיים עלימה
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד רן מסיקה
2. כונס הנכסים הרשמי
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
המבקש עותר למתן ארכה להגשת הליך ערעורי המופנה כלפי החלטה מיום 30.1.2018 אשר ניתנה במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינו, בה התקבלה בקשה שהגיש המשיב 1, הנאמן על נכסיו, להורות על מאסרו. בהחלטה נקבע כי אם המבקש לא יסיר מחדליו עד ליום 25.2.2018 יתייצב הוא למאסר למשך 14 ימים ביום 4.3.20418.
הבקשה הוגשה אתמול, 18.3.2018, והמבקש נדרש להגיש הבהרה מטעמו עד היום, וכן התבקשו המשיבים להגיש היום תגובות מטעמם.
2.
לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובכל החומר שלפניי, סבורה אני כי דין הבקשה להידחות.
המבקש לא ציין באיזה מועד הומצאה לידיו ההחלטה עליה הוא מבקש להשיג, אך מאתר "נט המשפט" עולה כי היא הומצאה לבא-כוחו בדרך של "הודעה באתר" במועד הינתנה והוא צפה בה באותו היום.
מטענות הצדדים ומעיון באתר "נט המשפט" עולה כי חלף הגשת הליך ערעורי במועד בחר המבקש להגיש בבית המשפט המחוזי ביום 28.2.2018 בקשה לעיון חוזר ולחלופין בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה בעניין מאסרו על מנת לאפשר לו "למצות את זכויותיו בערכאת הערעור". בהחלטה מיום 28.2.2018 נדחתה הבקשה לעיון חוזר, ובהחלטה מיום 1.3.2018 הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע ההחלטה בדבר מאסרו של המבקש עד ליום 8.3.2018.
גם באותה נקודת זמן הוסיף המבקש והשתהה וביום 8.3.2018, המועד שנקבע להתייצבותו למאסר, הגיש בקשת רשות ערעור המופנית כלפי ההחלטות מיום 30.1.2018 ומיום 28.2.2018 (רע"א 2019/18). בהחלטה מיום 11.3.2018 נמחקה בקשת רשות הערעור, משנקבע כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור כלפי ההחלטה מיום 30.1.2018 חלף, וכי מועד הגשת הבקשה מעורר קושי. רק לאחר שבוע נוסף, כאמור ביום 18.3.2018, הגיש המבקש את הבקשה הנוכחית - בקשה "בהולה ביותר" למתן ארכה עד ליום 27.3.2018 להגשת הליך ערעורי המופנה כלפי ההחלטה מיום 30.1.2018.
ההסבר אותו העניק המבקש לאיחור המתואר בהגשת ההליך הוא ניסיונות להשיג את הסכום הכספי שיאפשר לו להימנע מן המאסר. טענה זו נטענה בעלמא (לא פורטו אותם ניסיונות, והמשיבים אף טוענים כי הפקיד לאחרונה סך של 20,000 ש"ח כעירבון בהליך אחר); מה גם שהטענה כי ההליך לא הוגש עד עתה בשל ניסיונות לגייס סכום כספי אינה מתיישבת עם השתלשלות הדברים המתוארת לעיל, כאשר כבר ביום 28.2.2018 הגיש הוא בקשה (חלופית) לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 30.1.2018 על מנת לאפשר הגשת הליך ערעורי. באותה נקודת זמן יכול היה המבקש, המיוצג בידי עורך דין, להגיש ולוּ בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי מתאים, אך הוא בחר שלא לעשות כן.
גם הטענה כי המבקש נמנע מלפנות לבא-כוחו המייצגו ללא תמורה "מחמת הבושה" מעוררת תמיהה, בפרט נוכח העובדה שבא-כוחו הגיש בשמו ביום 28.2.218 את הבקשה לעיון חוזר ולחלופין לעיכוב ביצוע ההחלטה לשם הגשת הליך ערעורי; והטענה בדבר "שינוי נסיבות" אינה מצדיקה אף היא מתן ארכה (שכן מקומה של טענה כזו הוא במסגרת בקשה לעיון חוזר, מה גם שהמשיב 1 מתנגד לנטען).
3.
עוד אוסיף כי כפי שציינתי לעיל בהחלטה מיום 1.3.2018 נקבע כי ביצוע ההחלטה המורה על מאסרו של המבקש מעוכב עד ליום 8.3.2018, וחישוב פשוט מלמד כי מאסרו עתיד היה להסתיים ביום 21.3.2018. בבקשה שהגיש המבקש אתמול, 18.3.2018, עתר הוא למתן ארכה להגשת ההליך עד ליום 27.3.2018, והיות שלכאורה באותו מועד הגשת ההליך תהיה חסרת תוחלת התבקש הוא, בהחלטה מיום 18.3.2018, להבהיר את מבוקשו.
בהבהרה שהגיש המבקש היום טען הוא כי הבקשה "רלוונטית מתמיד", מבלי שהבהיר כיצד הדבר מתיישב עם לוח הזמנים האמור. דומה כי התשובה לכך מצויה בתגובה שהגיש המשיב 1, בה הובהר כי המבקש "מתחמק מפקודת המאסר" וכי לא התייצב למאסרו ביום 8.3.2018 כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
בכך בא המבקש לבית משפט זה בידיים לא נקיות, בפרט משלא ציין את האמור במסגרת הבקשה שהגיש ואף לא במסגרת ההבהרה שנדרש הוא להגיש. גם נתון זה תומך לטעמי בדחייתה של הבקשה.
סיכומם של דברים - בנסיבות המפורטות לעיל, וגם לאחר מתן משקל למהותה של ההחלטה עליה מעוניין המבקש להשיג, סבורה אני כי המבקש לא הוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים להיעתר לבקשה, ומשכך הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, ג' בניסן התשע"ח (19.3.2018).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת