בש"א 2286/12 עבדלאלכרים מרזוק נ. עו'ד ת'רות מדלג'

1.

המבקש הגיש לבית-משפט השלום בחדרה תביעת פיצויים כנגד שני המשיבים - עורכי דין במקצועם - בעילת רשלנות מקצועית. תביעתו נדחתה, והוא הגיש ערעור על כך לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בבית-המשפט המחוזי נדחה ערעור המבקש בכל הנוגע למשיב 2, והתקבל חלקית ערעור המבקש בכל הנוגע למשיב 1.

לפניי בקשת המבקש להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

2.

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ניתן ביום 1.2.2012, בהעדר הצדדים. בדיקה במערכת נט-המשפט העלתה כי פסק-הדין הומצא למבקש בדואר רשום ביום 2.2.2012. תקופת 30 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור הסתיימה ביום 5.3.2012 (בשים לב לימי שביתת בתי-המשפט שאינם באים במניין). ההליך שבכותרת הוגש ביום 19.3.2012, קרי- באיחור של שבועיים. לטענת המבקש, האיחור בהגשת ההליך נבע מכך שטעה לחשוב כי עומדים לרשותו 45 (במקום 30) ימים להגשת ההליך הערעורי. בתצהיר המשלים מטעמו טען המבקש כי טעותו לעניין המועד הקבוע בדין להגשתה של בקשת רשות הערעור מקורה בשניים:

ראשית ,

לטענת המבקש, הוא התייעץ עם אחד מעובדי מזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה וכן עם עורך-דין שייצג אותו בעבר, ושניהם השיבו לו כי עומדים לרשותו 45 ימים להגשת ההליך. שנית , מטיעוני המבקש עולה כי הוא היה מעורב בעבר בהליך פלילי וסבר בטעות כי מועד 45 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור בפלילים, חל גם בנוגע לבקשת רשות ערעור בעניין אזרחי. המבקש הוסיף וטען בבקשתו כי הוא אדם "פגוע רפואית ותעסוקתית". שני המשיבים מתנגדים לאורכה המבוקשת.

3.

דין הבקשה להארכת מועד להידחות. הכלל הוא כי בעל-דין מחוייב לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מוש תת על אינטרסים חשובים ובהם סופיות הדיון, השמת גבול להתמשכות ההליכים והבטחת אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד, שוויון בין בעלי-הדין, וכן שמירה על הוודאות והיציבות המשפטיים. בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מוסמך בית-המשפט להורות על הארכת מועד להגשת הליך ערעורי, בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". נוכח השיקולים שפורטו לעיל, ידו של בית-המשפט לא תהא קלה ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" (ראו: בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (טרם פורסם, 30.3.2011)). כך במיוחד, כאשר מדובר במשך איחור שאינו זניח, כפי שאירע במקרה שלפניי.

4.

נקודת המוצא לבחינת טיעוני המבקש הינה כי העדר ייצוג, כשלעצמו, אינו מקים "טעם מיוחד" להארכת מועד. אדם הבוחר לייצג את עצמו חלף פנייה לייצוג משפטי מקצועי (בין אם על-ידי עורך-דין פרטי ובין אם על-ידי הלשכה לסיוע משפטי) נוטל על עצמו סיכון שמא יטעה לגבי תחולתם של סדרי הדין, על המשמעויות הנלוות לכך. כך אמנם אירע במקרה דנן, שהרי המבקש טען בין היתר כי הוא סבר בטעות שסדרי הדין הפליליים חלים גם בהליכים אזרחיים, וכתוצאה מכך איחר בהגשת ההליך (ראו והשוו: בש"א 8496/07 קבלן נ' נבון (לא פורסם, 2.12.2007)).

5.

הנה כי כן, טענתו המרכזית של המבקש היא כי הוא טעה טעות שבדין לעניין המועד להגשתה של בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה. עם זאת, כדי שטענת טעות שבדין תעלה כדי "טעם מיוחד" המצדיק איחור בהגשת הליך, על הטעות להיות בלתי נמנעת באורח סביר. כבר נפסק כי סבירותה של הטעות נמדדת הן במישור האובייקטיבי והן במישור הסובייקטיבי (ראו: בש"ם 6229/11 דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה (לא פורסם, 10.1.2012)). במקרה דנן, אין מדובר בטעות סבירה במישור האובייקטיבי, באשר המועד להגשתה של בקשת רשות ערעור בעניינים אזרחיים הינו דין ידוע ו מוש רש. אשר למישור הסובייקטיבי - לא שוכנעתי כי המבקש עמד בנטל להוכיח כי לא יכול היה להימנע מהטעות הנדונה. טענתו של המבקש כי ערך בירור עם עובד של מזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה, אינה יכולה להוות תחליף הולם לייעוץ משפטי, והיא אף אינה תחליף לפנייה למרכז המידע. טענתו הנוספת של המבקש כי התייעץ בעורך-דין לעניין המועד להגשת ההליך וכי הוטעה על-ידו, נטענה בסתמיות. לא ברור מהי השאלה שהציג המבקש והאם ציין כי מדובר בערעור ב"גל גול " שלישי בעניין אזרחי. מכל מקום, ככל שהמבקש קיבל עצה שגויה מעורך-דין, מצוי הדבר במישור היחסים שבין השניים ואין בכך בלבד כדי להקים "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת ההליך לבית-משפט זה. לשם השלמת התמונה אוסיף ואציין כי טענות המבקש בדבר מצבו הבריאותי והתעסוקתי נטענו בעלמא, בלא כל פירוט או אסמכתא מתאימה.

6.

למכלול הטעמים שפורטו עד כה, יש להוסיף כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי אינם תומכים בהיעתרות לבקשת האורכה שלפניי, בהתחשב בכך שמדובר בערעור ב"גל גול " שלישי שעל-פני הדברים אינו מעורר שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת.

7.

אשר על כן, ונוכח משקלם המצטבר של מכלול הנימוקים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית. לפנים משורת הדין, לא עשיתי צו להוצאות.