בש"א 2287/98 שריאור גדעון נ. שרייר זהבה

בפני בקשה להארכת המועד להגשת ערעור. למרות שהפניתי הבקשה לתגובת המשיבה, לא הוגשה כל תגובה מטעמה. לפיכך, אדון בבקשה על יסוד הנטען בה בלבד.

עד כמה שניתן לדלות מהבקשה, טענותיו של המבקש להארכת המועד הן, כי נפלו פגמים מהותיים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי וכי מאחר שאין בידו לשכור שירותיו של עורך דין נדרש הוא לקנות לעצמו ידע משפטי לשם הגשת הערעור, וכך חרג מהזמן המוקצב בתקנות.

דין הבקשה להידחות.

פסק הדין ניתן ביום 11.11.97, ואילו הבקשה שבפני הוגשה ביום 8.4.98, הינו כשלושה וחצי חודשים לאחר חלוף המועד להגשת הערעור.

המועד להגשת הערעור קבוע בתקנות, ולפיכך נדרשים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו כאמור בתקנה 528 סיפא, לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-. כידוע, חשיבות העניין עליו מתבקש הערעור, לא הוכר כשלעצמו כטעם מיוחד להארכת המועד (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמוד 890).

גם הטענה כי המבקש איננו מיוצג אינה יכולה לשמש טעם מיוחד, לא כל שכן כאשר מדובר באיחור ממושך כבענייננו.

לאור האמור לעיל, לא הובא בפני כל הסבר אשר יוכל להצדיק את הארכת המועד המבוקשת.

הבקשה נדחית.