בש"א 2351/08 דב רונן גלייט נ. שירביט חברה לביטוח בע"מ

1.

לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), להעברת הדיון בת.א. 2110/08 (שלום – נתניה) מבית משפט השלום בנתניה לבית משפט השלום בחיפה, ולאחדם שם יחד עם הדיון בת.א. 1902/08 (שלום – חיפה).

2.

לטענת המבקש, שתי התביעות הוגשו נגדו על-ידי המשיבה בגין טענה בדבר אי תשלום חוב עבור פוליסות ביטוח לרכב. על-פי הנטען, השאלות העומדות לדיון ולהכרעה בשתי התביעות הן בנושא אחד ועקב נסיבותיו העובדתיות של אותו מקרה, ועל כן יביא איחוד הדיון בהן לייעול ההליכים ולפרישת תמונת המצב המלאה בפני שופט אחד. לחלופין, טוען המבקש כי מבחינת הסמכות המקומית היה על המשיבה להגיש גם את התביעה המתבררת בבית משפט השלום בנתניה לבית משפט השלום בחיפה, שלו הסמכות המקומית לדון בעניין. על אף תזכורות שנשלחו לה, לא הגישה המשיבה כל תגובה לבקשה.

3.

דין בקשה זו להידחות. כידוע, תכליתה של תקנה 7 הינה, בין היתר, הגברת יעילות הדיון ומניעת הכרעות סותרות, תוך שמירה על האינטרסים של הצדדים להליכים השונים (ראו, בין היתר: בש"א 963/02 קאחתן נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (לא פורסם, 17.3.2002); בש"א 2691/01 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' בצלאל (לא פורסם, 6.5.2001). בענייננו, ובניגוד לטענת המבקש, אין מדובר בתביעות אשר מידת ההשקה ביניהן עשויה להצדיק את איחודן. מכתבי התביעה השונים שהוגשו על-ידי המשיבה עולה כי מדובר בפוליסות ביטוח שונות, שהוצאו עבור רכבים שונים, אשר הקשר היחידי ביניהן הינו טענת המשיבה כי פוליסות הביטוח השונות נערכו לבקשת המבקש, וכי הוא החייב בתשלומן. מדובר, אמנם, בתביעות שעילתן דומה, אולם מדובר בשני מקרים נפרדים אשר מידת ההשקה ביניהם – עובדתית ומשפטית - אינה כזו המצדיקה את איחוד הדיונים. בנסיבות אלה, עלול איחוד הדיונים בתיקים השונים להביא לסרבול הדיון במקום לייעולו. זאת, במיוחד לנוכח העובדה שהתיק המתנהל בחיפה הוגש בסדר דין מקוצר, ובקשת המבקש למחיקת כותרת בהליך זה טרם הוכרעה. באשר לטענת המבקש בדבר העדר סמכות מקומית לבית המשפט בנתניה – הרי שטענה ממין זה יש להעלות בפני בית משפט הדן בתיק, ולא במסגרת הליך לפי תקנה 7 לתקנות.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. אין צו להוצאות.