בש"א 2467/17 Avery Dennison B.V נ. תדביק בע"מ

1.לפניי בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה נדחתה בקשה שהגישה המבקשת לסילוק תובענה על הסף בשל קיומה של תניית שיפוט זר.

לטענת המבקשת נדרשה לה ארכה (ארכה של עשרה ימים) כיוון שהיא והמשיבות 2-5 (הנתבעות עימה בתובענה) הן חברות זרות, נתון שמקשה על הכנת ההליך במועדו בשל הצורך בתרגום כתבי הטענות וההחלטות וכיוצ"ב. עוד הדגישה המבקשת כי ההליך שהגשתו מתבקשת מעורר שאלות עקרוניות וסיכוייו טובים, וכי אין בקבלת הבקשה כדי לפגוע במשיבה 1 היות והן הודיעו כי יגישו את כתבי ההגנה בהליך קמא במועד שנקבע לכך.

המבקשת לא ציינה בבקשה שהגישה מהו המועד בו ההחלטה הומצאה לידיה, והתבקשה השלמתה בעניין. בהשלמה שהגישה נטען כי הבקשה הוגשה שלושה ימים לאחר שהמועד להגשת ההליך הערעורי חלף, אולם עוד נטען כי בא-כוחה פנה לבא-כוח המשיבה 1 לקבלת עמדתו ביחס לבקשה במועד האחרון להגשת ההליך, והמתין לקבלת עמדתו טרם הגשת הבקשה.

2.המשיבה 1, המתנגדת לבקשה, מציינת כי המועד האחרון להגשת ההליך חלף ביום ה', 16.3.2017, ואילו הבקשה הוגשה ביום א', 19.3.2017, ולפיכך התגבשה הסתמכותה על כך שלא יוגש הליך ערעורי על ההחלטה. עוד טוענת המשיבה 1 כי המבקשת לא הצביעה על טעם המצדיק מתן ארכה, כי בניגוד לנטען הסוגיה שבמוקד ההליך אינה עקרונית וסיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת אינם טובים, וכי מדובר בנסיון לעכב את ההליך בערכאה קמא.

3.עיינתי בטיעוני הצדדים. השיקולים השונים אותם יש לשקול לשם הכרעה בבקשה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי (לשיקולים הצריכים לעניין ראו בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה , פסקה 9 (10.12.2013)) מושכים בענייננו לכיוונים מנוגדים. לאחר שאיזנתי בין כל השיקולים הרלבנטיים הגעתי לבסוף למסקנה כי הכף נוטה לקבלת הבקשה, בכפוף לחיוב המבקשת בהוצאות המשיבה 1.

טענת המבקשת לפיה לא היה באפשרותה להשלים את הכנת ההליך במועדו וכי נדרשו לה מספר ימים נוספים להכנתו כיוון שהיא חברה זרה אינה נקיה מספקות, שכן ככלל כל בעל דין נדרש לעמוד במועדים הקבועים בדין. כן ראוי היה לתמוך את הבקשה בתצהיר.

עם זאת, קשה לקבל את טענת המשיבה 1 בדבר הסתמכות על סופיות ההחלטה שכן המבקשת ציינה בהשלמה שהגישה כי ביום 16.3.017 - אשר לעמדת שני הצדדים הוא המועד האחרון להגשת ההליך - פנתה למשיבה 1 לשם קבלת עמדתה ביחס לבקשת הארכה אותה הודיעה לה כי בכוונתה להגיש (והמשיבה 1 לא התכחשה לכך גם בהודעה שהגישה לאחר הגשת ההשלמה מטעם המבקשת, ומכאן כי הגם שההשלמה לא נתמכה בתצהיר ניתן להתבסס על נתון זה). מיד לאחר מכן, בחלוף יום עבודה נוסף, הגישה המבקשת את הבקשה. משכך אינטרס ההסתמכות של המשיבה 1 לא נפגע ממשית, ולכך יש ליתן משקל משמעותי (השוו רע"א 3776/16 גנים נ' דרור , פסקה יג' (15.8.2016)). כמו כן, שבוע לאחר הגשת הבקשה הופקד ההליך הערעורי במזכירות בית המשפט, ומכאן הרושם כי אין מדובר בנסיון לעכב את ההליך המתנהל בישראל בחוסר תום לב כטענת המשיבה 1. לכך אוסיף כי עיינתי בהליך הערעורי שהגשתו מתבקשת, ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים סבורה כי ראוי לאפשר למבקשת להעלות טענותיה בבית משפט זה.

מסקנתי היא אפוא כי הכף נוטה לקבלת הבקשה, אולם נוכח הקושי בהתנהלות המבקשת יתקבל ההליך הערעורי לרישום בכפוף לכך שהמבקשת תציג אישור, בתוך שבעה ימים מעת המצאת ההחלטה, לפיו שילמה למשיבה 1 הוצאות בסך של 3,500 ש"ח.

בכפוף להצגת אישור כאמור תפתח המזכירות תיק מתאים.