בש"א 2508/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ. מכלוף קנאפו

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

1.נשוא הבקשה הוא פסק דין של בית המשפט העליון מיום 10.2.02, בו נפסקה, לדעת המבקשות, הלכה חדשה של בית המשפט. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 20.3.02. עילת הבקשה היא, כי נוכח חדשנותה של ההלכה שנפסקה בפסק הדין (רע"א 9332/99), נזקקו באי כוח המבקשות לפרק זמן העולה על 15 הימים הקבועים בדין, לשם בדיקת השפעתו של פסק הדין על תיקים תלויים ועומדים אחרים, לשם בחינת פסיקה קודמת, ולשם התייעצויות פנימיות. כן נטען, כי ההליך הנוגע לפסק הדין טרם הסתיים, הואיל והתיק הוחזר לבית משפט השלום, וגם מבחינה זו יש למצוא טעם למתן הארכה.

2.דין הבקשה להידחות.

(א) המועד להגשת בקשה לדיון נוסף הוא 15 ימים לאחר מתן פסק הדין. הארכת מועד זה טעונה טעמים מיוחדים (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). לעניין זה, נקוטה גישה קפדנית, אשר מעוגנת במועד שנקבע לתחילת מירוץ המועדים (מועד מתן פסק הדין בניגוד למועד המצאתו לצדדים), ומטרתה היא להבטיח את סופיותו של פסקי דינו של בית המשפט העליון (ראו המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כב(2) 569; ראו גם בש"א 553/99 בר נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ דינים עליון נז 5).

(ב) לא מצאתי בבקשה שבפניי טעם מיוחד כאמור. הבקשה הוגשה יותר מחודש לאחר המועד בו ניתן פסק הדין. היא נגועה באיחור ניכר. בדיקות פנימיות אצל המבקשות, התייעצויות, או בחינה של הפסיקה הנוגעת לעניין, אינן בבחינת נסיבות שאינן בשליטת המבקשות, ואשר ניתן לראות אותן כגורם בלתי צפוי לאיחור. אכן, ניתן להניח לכל הפחות כי המבקשות ידעו, במועד מתן פסק הדין, כי לדעתן המדובר בפסק דין חדשני, אשר הן שוקלות להגיש לגביו בקשה לדיון נוסף. לא היה דבר אשר מנע מן המבקשות לפנות במועד לבית המשפט בבקשה, אשר מטרתה היא לאפשר את אותן בדיקות והתייעצויות. אכן, גם במצב זה, אין זה ברור כי היה מקום להעתר לבקשה להארכת מועד, נוכח הגישה הנקוטה לעניין זה. ברגיל, ההנחה היא כי הזמן הקבוע בדין מספיק לצורך קיום התהליכים האמורים של בדיקה והתייעצות, ונראה כי יידרשו נסיבות שאינן שיגרתיות על מנת להצדיק מתן ארכה לשם כך. צודק גם בא כוח המשיב בטענתו, כי חזקה על המבקשות ובאי כוחן כי ידועה להם היטב הפסיקה הנוגעת לעניין, וכי לשם בדיקתה לא נדרשה תקופה כה ארוכה. בכל מקרה, לא ניתן למצוא טעם מיוחד בקיום התייעצויות ובדיקות כאמור המובאות בדיעבד כטעם למתן ארכה, במסגרת בקשה המוגשת באיחור ניכר, ולאחר שבעל הדין שכנגד רכש זה מכבר ציפיה לכך שפסק הדין יהפוך לסופי, ולא יועמד עוד למבחן.

(ג) אשר להליך התלוי ועומד בבית משפט השלום, הרי שבמסגרת הליך זה השאלה שהוכרעה בגדרי רע"א 9332/99 אינה פתוחה עוד לדיון, נוכח ההכרעה הסופית בה בפסק דין מחייב של בית משפט זה. במצב זה, איני סבור כי ניתן לראות בקיומו של ההליך האמור משום טעם מיוחד למתן הארכה המבוקשת בהליך שבפניי. אכן, אין בקיומו של אותו הליך כדי להצביע על טעמים שביעילות הדיון, או בפתרונה הצודק של ההתדיינות בין הצדדים, אשר יכולים להצדיק את מתן הארכה המבוקשת.

סופם של דברים, הבקשה נדחית. המבקשות ישאו בהוצאות המשיב בבקשה זו בסך 2,000 ₪. לסכום זה יצורף מע"מ כדין, וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.