בש"א 251/08 רותי צור נ. רמט בע''מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב בתביעה שהגישו המבקשים נגד המשיבה בקשר לליקויי בניה בדירתם. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי (ביום 18.10.2007) הודיעו הצדדים כי לאור המלצות בית המשפט, הגיעו להסכמה לפיה יחזור ב"כ המבקשים מן הערעור והערעור יידחה, בכפוף להשבת ההוצאות שנפסקו לחובת המבקשים. בפסק הדין (מיום 18.10.2007) ניתן תקוף של פסק דין להסכמה האמורה.

2.הבקשה לפני הוגשה ביום 8.1.2008. נטען בה כי המבקשים הם בני זוג מבוגרים, הסובלים מבעיות רפואיות. לטענתם, באי כוחם לא הסבירו להם את תוכן הפשרה, לא בזמן הדיון בערעור ואף לא לאחר הערעור והפשרה נכפתה עליהם ללא הסכמתם. המבקשים טוענים כי בשל המצב הנפשי אליו נקלעו עקב המשפט ועקב פסק הדין, לא היו מסוגלים להגיש ערעור נוסף, אך מאחר ובביתם ליקויים רבים, הם מבקשים הארכת מועד להגשת ערעור. המשיבה מתנגדת לבקשה.

3.דין הבקשה להידחות. תחילה יובהר כי הדרך להשיג על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הינה בדרך של בקשה לרשות ערעור, ולא בדרך של ערעור, כפי שסוברים המבקשים. המועד להגשת בקשת רשות לערער הינו 30 ימים. המדובר במועד הקבוע בחיקוק ולפיכך נדרש טעם מיוחד למתן ארכה (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). המבקשים אמנם טוענים כי בשל מצבם הנפשי לא הגישו את הערעור במועד, אך הטענה נטענה בעלמא, מבלי שהוסבר די הצורך כיצד מצבם של המבקשים – שהיו מיוצגים בבית המשפט קמא - שלל מהם את האפשרות להגיש את ההליך במועד ומבלי שהוגשו אסמכתאות כלשהן לביסוס הטענה. בהעדר הסבר ממשי ומשכנע לכך שנבצר מן המבקשים להגיש את הליך במועד, אין בידי לקבוע כי הוכח "טעם מיוחד" למתן ארכה. יתרה מכך, וזה העיקר בעיני, סיכוייו של ההליך נראים קלושים ביותר למקרא פרוטוקול הדיון, פסק דינו של בית משפט המחוזי והבקשה שלפניי. הערעור בבית המשפט המחוזי נדחה בהסכמת המבקשים, שהיו מיוצגים, בנוכחותם ובנוכחות בא-כוחם. ספק בעיני אם טענות המבקשים, הנסובות על טיב הסכמתם, מצדיקים הליך ערעורי ב"גלגול שלישי", הניתן כידוע במשורה. במצב דברים זה, ובשים לב למשך האיחור, אין בידי להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.