החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"א 2518/97 בנק לפתוח התעשיה בישראל בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

ניתן ביום

בקצרה

חדלות פירעון · כינוס נכסים והוצאות כינוס - נושים מובטחיםבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בקשת רשות ערעור נדחתה מאחר שהטענות שהועלו בה כבר נדונו והוכרעו בפסק דין של בית המשפט העליון. בית המשפט המחוזי לא היה רשאי לסטות מאותו פסק דין, אף אם היו לו ספקות לגביו. המבקש חויב לשלם למשיבות הוצאות בסך 10,000 ש"ח.

העובדות

בית המשפט העליון קבע בפסק דין קודם כי הכספים שהוזרמו לכינוס התשלובת לצורך תוכנית ההפעלה וההפסדים שנגרמו ממנה לא ייחשבו כהוצאות כינוס ולא ינגסו בבטוחות הנושים המובטחים. המבקש ביקש לעורר שוב את הטענות שנדונו בפסק הדין הקודם, והמשיבות זכו לחיוב בהוצאות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם בית המשפט המחוזי רשאי לסטות מהלכה שנקבעה בפסק דין של בית המשפט העליון, אף אם יש לו ספקות לגבי צדקתה?
  2. 2.האם ההפסדים שנגרמו מהפעלת תוכנית ההפעלה של כונס הנכסים ייחשבו כהוצאות כינוס הנוגסות בבטוחות הנושים המובטחים?

הלכות

  1. 1

    בית המשפט המחוזי לא היה רשאי לסטות מפסק דין של בית המשפט העליון, גם אם היו לו ספקות לגבי צדקתו, ולכן נדחתה הבקשה לרשות ערעור.

    ״בנסיבות אלה, בצדק לא ראה בית המשפט המחוזי חירות לעצמו לסטות מפסק דין זה, אפילו אם לו עצמו היו ספקות לגבי צדקת פסק הדין.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • נושים מובטחים
  • הוצאות כינוס
  • תוכנית הפעלה
  • בטוחות
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

רע"א

2518/97

בפני:

כבוד השופט ת' אור

המ

בקש

:

בנק לפתוח התעשיה בישראל בע"מ

נגד

המשיבים

:

1.

בנק לאומי לישראל בע"מ

2.

MAT INVESTMENT CORP

3.

בנק המזרחי המאוחד בע"מ

4.

בנק הפועלים בע"מ

5.

עו"ד כהן יוסי, עו"ד ורו"ח בלס

עובדיה-המפרקים

6.

גפני ישראל, עו"ד, כונס הנכסים ומנהל

התשלובת

7.

כונס הנכסים הרשמי

בקשת

רשות ערעור

החלטה

דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. מבלי לחוות דעה בשאלה אם יש "צדק" בטענות המבקש, הטענות המועלות על ידו בבקשה זו היו לנגד בית המשפט העליון כשהחליט את שהחליט בפסק-דינו ברע"א 6418/93, 6422/93 בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' נ' כונס לנכס ומנהל של החברות ואח'

(פ"ד מט (דין 685)).

על אף זאת, החליט בית המשפט בחלק האופרטיבי של פסק דינו, לקבל את טענות המבקשות (המשיבות 1 ו2- בבקשה זו) וקבע כי "הכספים אשר הוזרמו לכינוס התשלובת לצורך תוכנית ההפעלה על ידי הבנק לפיתוח, בנק הפועלים והמדינה (ישירות או בדרך של ערבות) וההפסדים שנגרמו כתוצאה מהפעלתה לא יחשבו כ"הוצאות כינוס" ולא ינגסו בבטוחות של המבקשים, כנושים מובטחים". כך קבע בית המשפט, מבלי שהגביל את זכויות הנושים המובטחים לבטוחות שעמדו להם ערב הפעלת התשלובת על פי הצעת המבקשת, בנק הפועלים והמדינה. יוזכר בעניין זה, שפסק הדין ניתן כשנה וחצי לאחר מכירת כל נכסי התשלובת, ולו סבר בית המשפט שיש להגביל את זכויות הנושים המובטחים בדרך כלשהי, בוודאי היה עושה זאת.

בנסיבות אלה, בצדק לא ראה בית המשפט המחוזי חירות לעצמו לסטות מפסק דין זה, אפילו אם לו עצמו היו ספקות לגבי צדקת פסק הדין.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.

המבקש ישלם לכל אחת מהמשיבות, בנק לאומי לישראל בע"מ, בנק המזרחי המאוחד בע"מ, והמשיבה השניה הוצאות בקשה זו בסך 10000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ז באלול תשנ"ז

(29.9.97).

ש

ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97025180.

E07

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

  • רעא 2518/97
  • רעא 6418/93

הלכות

  1. 1בית המשפט המחוזי לא היה רשאי לסטות מפסק דין של בית המשפט העליון, גם אם היו לו ספקות לגבי צדקתו, ולכן נדחתה הבקשה לרשות ערעור.