בש"א 2528/98 אורי ציביאק נ. מפרק סרגי ציביאק בע"מ בפירוק

בתגובתם המעודכנת עומדים המבקשים על בירור הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת אלשיך) מיום 1.3.98 (המ' 1017/96 (תיק פירוק 1554/89)).

טעמי הבקשה בעת הגשתה היו, כי הארכה מתבקשת עד למתן החלטה בבקשת המבקשים למתן הוראות, אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לפיה התבקש בית המשפט להורות למשיב הראשון להגיש ערעור על ההחלטה הנ"ל מיום 1.3.98.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים להורות למשיב הראשון להגיש ערעור.

עתה הגישו המבקשים תגובה מעודכנת בה הם טוענים, כי בדעתם לערער בעצמם על ההחלטה הנ"ל מיום 1.3.98, לאחר שנכשלו בהליך בו ביקשו להורות למשיב הראשון לעשות כן. דא עקא, זאת יכולים היו לעשות עוד לפני שחלף המועד להגיש את הערעור, ובאותו שלב בחרו שלא לנקוט צעד זה. כאשר הודיע המשיב הראשון למבקשים על החלטתו שלא לערער במכתבו מיום 7.4.98 טרם חלף המועד להגיש את הערעור. בהזדמנות זו כתב המשיב הראשון לבא כוח המבקשים, כי יהיה מוכן לשקול עמדתו מחדש אם יבטיחו המבקשים לשאת בסיכון ההוצאות לקופת הפירוק. בא כוח המבקשים השיב, כי "תש כוחם" של המבקשים לשאת בהוצאות נוספות, וביקש כי המשיב הראשון ישקול עמדתו פעם נוספת. בתאריך 13.4.98 - לפני שחלף המועד להגשת הערעור - כתב המשיב הראשון לבא כוח המבקשים כי עמדתו נותרה בעינה, והוסיף: "מרשך יכול לערער בעצמו אם הוא מאמין בכך".

ואולם, המבקשים לא הגישו ערעור, ובחרו לפנות בבקשה למתן הוראות בבית המשפט המחוזי. כאשר נכשל מהלך זה, הם מנסים עתה לשוב להזדמנות שהוחמצה ומבקשים לאפשר להם להגיש את הערעור בעצמם. כאמור, הבקשה להארכת מועד הוגשה כדי לאפשר למשיב הראשון לערער אם וכאשר יורה לו בית המשפט המחוזי לעשות כן. הבקשה לא הוגשה כדי לאפשר למבקשים לערער בעצמם. זאת היו יכולים לעשות עוד לפני שחלף המועד.

לפיכך, אני מחליטה לדחות את הבקשה להארכת מועד. המבקשים ישאו בשכר טירחת המשיבה השניה בסכום של 1,500 ש"ח.