בש"א 2612/12 עמיעד [עדי] ניב נ. משה דבוש

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני מיום 8.3.12 (ע"א 716/12) במסגרתה נמחק ערעורו של המערער בהליך המרכזי על הסף. זאת, נוכח קביעת הרשם כי לא עומדת למערער זכות ערעור עצמאית על פסק הדין נשוא ההליך המרכזי.

במוקד המחלוקת, שני פסקי דין שנתנו בבית המשפט המחוזי שעניינם אופן איוש דירקטוריון הקרן הקיימת לישראל והקצאת המקומות בו. ביום 10.11.2011 ניתן פסק דינו של השופט א' יעקב שקבע כי ההסכם הקואליציוני אליו מחויבת הברית העולמית של מרץ (להלן: מרץ ) מקצה לה אפשרות להגשת מועמד אחד בלבד מטעמה לדירקטוריון הקרן הקיימת לישראל (להלן: פסק הדין הראשון ). פסק דינו של השופט ע' גרוסקוף , כנגדו הוגש הערעור הנוכחי, עסק בסוגיות אחרות של אופן הגשת רשימות המועמדים לחברות בדירקטוריון, תוך הסתמכות על הקצאת המקומות שנקבעה בפסק דינו של השופט א' יעקב (להלן: פסק הדין השני ). המערער, על פי טענתו, היה המועמד השני של מטעם מרץ לדירקטוריון, ומשכך מערך זכויותיו נפגע מרגע שנקבע כי למרץ זכות להגיש מועמד אחד בלבד מטעמה.

על בסיס זה, בהחלטתו המפורטת, קבע הרשם כי המערער מבקש להשיג בפועל על פסק הדין הראשון, ומנסה לבנות "פלטפורמה מלאכותית" על פיה קמה לו זכות ערעור מכוח כך שבפסק הדין השני אומצה הקביעה שנקבעה בפסק הדין הראשון. בהקשר זה, דחה הרשם את טענת המערער על פיה בפסק הדין השני נשללה אפשרותו להיות מוגש למועמדות שלא מטעם מרץ, כקבוע בתקנון הקרן הקיימת לישראל. עוד ציין הרשם בהחלטתו כי אין מחלוקת שמרץ הייתה מיוצגת בכלל ההליכים ובחרה שלא לערער על פסק הדין הראשון. לבסוף, עמד הרשם על כך שהמערער ידע על קיומו של ההליך בפני בית המשפט המחוזי ובחר, על דעתו שלו, להסתפק בשליחת מכתב יום לפני הדיון על פיו מתבקש בית המשפט שלא לקיים דיון בהליך טרם צירופו כבעל דין. בהקשר זה קבע הרשם כי פעולה שלא על פי סדרי דין אינה יכולה לשמש בסיס עליו יכול להשתית המערער את טענותיו כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו שב המערער וטוען כי יש לראותו כבעל דין בפועל, הזכאי להגיש ערעור על פסק דינו של השופט ע' גרוסקוף . זאת, שכן לטענתו פסק הדין קבע שיוגשו מועמדים לחברות בדירקטוריון רק המועמדים המוסכמים של המפלגות, וחסם את הדרך בפני מועמדים שהוגשו עלי ידי חברי האסיפה הכללית וחברי הדירקטוריון המכהן. בהמשך לכך, שב המערער וטוען כי נפלה טעות בפסק דינו של השופט א' יעקב , אשר אומצה בפסק דינו של השופט ע' גרוסקוף , ואשר פגעה בזכויותיו. לבסוף, טוען המערער כי אין ממש בכלל הטענות שהועלו על ידי המשיבים באשר לפגמים הדיוניים בהתנהלותו, וכי מכל מקום יש להעדיף את זכותו המהותית להשמיע את טענותיו על טענות כאלה ואחרות באשר לפגמים פרוצדורליים שנפלו בהליך.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטת הרשם ובכלל המסמכים שעמדו לפני הרשם, לרבות תגובות המשיבים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

אף אם אניח לטובת המערער כי היה מקום לראותו כבעל דין בפועל בהליך נושא פסק הדין הראשון, לא יוכל הדבר להוות בסיס לטענותיו כלפי פסק הדין השני. פסק הדין הראשון ניתן והפך חלוט. משכך, נסתמו כל הטענות של הצדדים באשר לאופן חלוקת המועמדויות לחברות בדירקטוריון בין הגופים שהיו צד להליך. אף אם נפגעו זכויותיו של המערער, ואיני קובע כך, הרי שהיה עליו להשיג על פסק הדין במסגרת הזמן המסור לכך. המערער לא עשה זאת, חרף העובדה שהיה מודע, ככל הנראה, לפסק הדין, ואינו יכול עתה, במסגרת ערעור על פסק דין מאוחר בזמן שאימץ את קביעותיו של פסק הדין המוקדם בזמן להשיג על קביעות אלו.

בהמשך לכך, בדומה לרשם, אף אני לא מצאתי כי יש בפסק דינו של השופט ע' גרוסקוף משום סגירת האפשרות בפני המערער להיות מוגש כמועמד מטעם חברים באסיפה הכללית או בדירקטוריון המכהן. יתר על כן, העיון בתשובות המשיבים במסגרת ההליך בפני הרשם מעלה כי המערער אכן היה מועמד כחבר דירקטוריון ולא נבחר (ראו נספח ה' לתגובת המשיב 5 מיום 1.3.2012 במסגרת התיק הראשי). משכך, דין טענותיו של המערער אף במישור זה להידחות.

נוכח כל האמור, מצאתי אף אני כי אין לראות במערער כבעל דין בהליך נשוא הערעור, ומשכך אין הוא רשאי להגיש ערעור לבית משפט זה. בטרם סיום יצוין כי בפני בית משפט זה קבוע לדיון ערעורו של המשיב 14, הוא פרופ' שמעון שטרית, כנגד פסק דינו של השופט ע' גרוסקוף , ואין בפסק דיני זה כדי לקבוע כל קביעה באשר לאפשרותו של המשיב להצטרף להליך אם יגיש בקשה לצירופו כדין. עוד יצוין כי משמצאתי שלא עומדת למערער זכות ערעור בהליך המרכזי, לא נדרשתי לטענות המשיבים באשר להתנהלותו לאורך חיי ההליך. יחד עם זאת, ראוי כי המערער ייקח טענות אלו באשר להתנהלותו לתשומת ליבו, לבל יעמדו לו לרועץ בבואו לעמוד על זכויותיו.

סוף דבר, הערעור נדחה.