ע"א 716/12 עמיעד [עדי] ניב נ. משה דבוש

האם המערער – מר עמיעד (עדי) ניב – רשאי לערער על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט פרופ' ע' גרוסקופף) מיום 20.12.2011, הגם שלא היה בעל-דין פורמאלי בהליך? זו השאלה המונחת לפניי.

פסק-הדין של בית המשפט המחוזי ניתן בשתי המרצות פתיחה שעניינן – כלשון פסק-הדין – "במאבק הנמשך מזה כשנתיים על תפקיד יו"ר הקרן הקיימת לישראל". בית המשפט המחוזי נדרש להכריע בין שתי "אסכולות" מתחרות: האחת מצדדת ביו"ר קק"ל המכהן, מר אפי שטנצלר, נציגה הנבחר שלה מפלגת העבודה לתפקיד; והאחרת מצדדת בפרופ' שמעון שטרית, נציגה של מפלגת עצמאות שהתפלגה ממפלגת העבודה. בית המשפט המחוזי הכריע את הכף לטובת העמדה של מר שטנצלר. ייאמר מיד, כי לפסק-הדין קדמו הליכים נוספים, לרבות הליך שבו ניתן, ביום 10.11.2011, פסק-דין על-ידי כבוד השופט א' יעקב.

המערער, כאמור, לא היה בעל-דין בהליך בבית המשפט המחוזי. לדבריו, הוא חבר בברית העולמית של מרץ (להלן: מרץ ), שהיא אחת הסיעות המיוצגות בדירקטוריון הקרן הקיימת לישראל. לטענת המערער, על-פי חישוב נכון של יחסי הכוחות אמורים להיות למרץ שני דירקטורים, והמערער הוא אחד מן השניים. אולם, כך טוען המערער, בהליך שהתקיים לפני כבוד השופט יעקב – שאף בו לא היה המערער בעל-דין – נקבע, על-יסוד חוות-דעת שהוגשה לבית המשפט, כי למרץ דירקטור אחד בלבד. המערער גורס כי קביעה זו היא שגויה, כלומר מושתתת על דרך חישוב לא נכונה, ויש בה כדי לפגוע בו. עוד טוען המערער כי כשהתברר לו דבר-הטעות, והסתבר לו כי כבוד השופט גרוסקופף מתעתד לדון בהליך שלפניו בסעיף 31 לתקנון קק"ל שעניינו הגשת מועמדות לדירקטוריון, הוא שיגר מכתב לכבוד השופט גרוסקופף, שבו עמד על הטעות הנטענת בפסק-הדין של כבוד השופט יעקב, וציין כי הינו צד מעוניין שאין לקיים דיון בלעדיו. אלא שלטענת המערער מכתב זה לא זכה להתייחסות.

על רקע זה טוען המערער (שאינו מיוצג) כי עומדת לו הזכות לערער על פסק-הדין. המשיבים סבורים אחרת. לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי אין לאפשר למערער להגיש ערעור עצמאי על פסק-הדין.

בפתח הדברים יש לציין כי הכלל הוא שזכות הערעור עומדת לא רק למי שהיה בעל-דין לפי כתבי בי-הדין הפורמאליים, אלא לכל מי שבפועל היה צד להליך שהתקיים בבית המשפט. לעניין זה, ייחשב "צד להליך" גם מי "שנתקיים בעניינו הליך אשר הכריע בדבר זכותו ה'הופלדיאנית'" (בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(1) 670 (1991)). עם זאת, כדי שתקום זכות ערעור לאדם שלא היה בעל-דין פורמאלי בהליך, לא סגי בכך שאותו אדם חש פגוע מן האמור בו; גם לא די בכך שנפגע אינטרס של אותו אדם. השאלה היא אם התקיים בעניינו הליך שהכריע באשר לזכות הופלדיאנית שלו, או במילים אחרות, האם פסק הדין שינה את מערך הזכויות שהיו נתונות לו או החובות שחלו עליו עובר לנתינתו (ראו בג"ץ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית-משפט השלום בחדרה השופט עמירם שרון , פ"ד נב(3) 721 (1998)).

בענייננו, המערער לא היה צד פורמאלי להליך ואף לא צד בלתי-פורמאלי – "בעל-דין בפועל". אין לומר כי בפסק-דינו של כבוד השופט גרוסקופף הוכרע "הליך נלווה" בעניינו של המערער. מעבר לאמירה כללית זו ראוי להדגיש את הנקודות הבאות.

מרץ עצמה הייתה בעלת-דין בבית המשפט המחוזי, הן בהליך לפני כבוד השופט יעקב הן בהליך לפני כבוד השופט גרוסקופף. שאלת מספר הדירקטורים של מרץ בדירקטוריון הקרן הקיימת לישראל עלתה בהליך לפני כבוד השופט יעקב, ונקבע – לאחר שנשמעו טענותיה של מרץ בעניין זה – כי למרץ מגיע ייצוג של דירקטור אחד. מרץ לא ערערה על פסק-הדין של כבוד השופט יעקב. גם המערער לא הגיש ערעור על פסק-הדין. אולם, עיון בטענותיו של המערער בערעור שבכותרת מלמד כי עיקרן מופנה נגד קביעתו של כבוד השופט יעקב, ולמעשה הערעור על פסק-דינו של כבוד השופט גרוסקופף – שעסק בסוגיות אחרות – משמש פלטפורמה מלאכותית להבאת השגותיו האריתמטיות של המערער לבחינתו של בית משפט זה. זאת לא ניתן לאפשר, ויובהר כי טענתו של המערער כי כבוד השופט גרוסקופף "אימץ את הטעות" אין בה כדי להכשיר את המהלך.

המערער מבקש להתלות גם בכך שכבוד השופט גרוסקופף עסק בפסק-דינו בהוראת סעיף 31 לתקנון קק"ל, שעניינה הצגת מועמדות לדירקטוריון קק"ל. אולם, לאחר העיון לא מצאתי כי התייחסותו של בית המשפט לעניין זה משולה להכרעה בזכויותיו של המערער בגדרי "הליך נלווה", באופן המקים לו זכות ערעור הגם שלא היה בעל-דין בבית המשפט המחוזי. לעניין זה די שאציין כי לא מצאתי שכבוד השופט גרוסקופף דן בפסק-דינו במועמדותו של המערער, או שלל את האפשרות להצגתו של המערער כמועמד בהתאם להוראת סעיף 31 לתקנון.

המערער מפנה למכתב מיום 30.11.2011 ששלח לכבוד השופט גרוסקופף, אשר בו טען כי ההליך משליך גם עליו, וכן עמד על הטעות הנטענת בפסק-הדין של כבוד השופט יעקב. המערער ביקש במכתבו כי לא יתקיים דיון ללא צירופו כצד מעוניין. אף כאן מקובלת עליי טענת המשיבים כי מכתב זה אינו משנה את התמונה כלל ועיקר. איני יודע אם המכתב – ששוגר יום לפני מועד הדיון – נקלט בבית המשפט והגיע לידיו של כבוד השופט גרוסקופף, אולם כך או כך לא ברורה הדרך שבה בחר המערער לבקש דריסת רגל בהליך. יובהר, כי המערער לא הופיע לדיון ביום למחרת (הגם שכמובן ידע על הדיון), ולא הגיש בקשה פורמאלית להצטרף כבעל-דין להליך. ככל שהמערער ציפה כי מכתבו האישי לשופט, ששוגר ברגע האחרון, הוא לבדו יגרום לעצירת ההליך המשפטי, למתן הוראה בדבר צירוף בעל-דין או לפתיחת חזית נוספת – הרי ספק רב אם היה לציפייה זו, במקרה הנדון, בסיס דיוני או ענייני להישען עליו.

לאור האמור לעיל, לא ראיתי צורך לברר לעומק שאלות נוספות המועלות בתגובות המשיבים בנוגע להתנהלותו של המערער, כגון שאלת מועד ידיעתו של המערער על-אודות ההליכים (לפני כבוד השופט יעקב ולפני כבוד השופט גרוסקופף), ואי-נקיטת צעדים מתאימים כדי להשתלב בהליכים בדרך המלך. אציין גם כי לא נעלמה מעיני בקשתו של המערער להגיש תשובה לתגובות, אך לא ראיתי צורך בכך בנסיבות העניין.

אשר על כן, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להימחק על-הסף. המערער יישא בשכר טרחת עורכי הדין של המשיבים 1 ו-2 (יחד), 5 ו-6, בסך של 2,000 ₪ לכל אחד מהם (סך-הכל 6,000 ₪).