בש"א 2637/03 פרוייקט אורנים בע"מ נ. חיים רוכוורגר חב' לבנין והשקעות בע"מ

ערעור על החלטת הרשם (כבוד השופט בעז אוקון) לפיה נדחתה בקשת המערערות להשיב לידיהן את הערבות הבנקאית שהופקדה בבית משפט זה.

המערערות הגישו לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בו נקבע כי הן הפרו חוזה שכרתו עם המשיבה ונפסקו סעדים לטובת המשיבה. בית משפט זה (כבוד השופטים ט' שטרסברג- כהן, י' אנגלרד וא' פרוקצ'יה) קיבל את הערעור חלקית: נפסק כי אין מקום להתערב בקביעות בית המשפט קמא ככל שהן נוגעות לעצם הפרת ההסכם על ידי המערערות, ואולם הוחלט להחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בשאלה יחידה אחת- הסעד שעל המערערות לתיתו בגין הפרת ההסכם. לעניין ההוצאות קבע בית משפט זה כי הן יועמדו על 20,000 ₪ "והן תשולמנה לפי תוצאת הדיון בבית המשפט המחוזי בנוסף להוצאות שתפסקנה שם".

משניתן פסק הדין, פנו המערערות אל הרשם בבקשה להחזר ערבות בנקאית שהופקדה עם פתיחת התיק בבית משפט זה. הרשם דחה בקשה זו, שכן מצא שההוצאות נקבעו, וכל שנקבע הוא שהן תשולמנה לפי תוצאות הדיון בבית המשפט המחוזי. משום כך, פסק הרשם שניתן יהיה להורות על השבת הערבות רק לאחר שבית המשפט המחוזי יידרש לעניין. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.

המערערות סבורות כי שגה הרשם כשהתעלם מהעובדה שבפסק דינו קיבל בית משפט זה חלק מטענותיהן, ומשכך עשה - החובה להבטיח את הוצאות המשיבה בערעור איבדה מעוקצה. לחלופין, טוענות המערערות כי לו רצה הרשם בכל זאת להבטיח את תשלום ההוצאות שנקצבו בפסק דינו של בית משפט זה, בהנחה שהללו יושתו בסופו של דבר על המערערות, היה עליו להורות על המרת הערבות שערכה כיום כ-40,000 ש"ח בערבות שסכומה 20,000 ש"ח.

המשיבה בתשובתה טוענת כי הערעור נדחה במהותו, וכל קביעה שתתקבל בבית המשפט המחוזי לא תשנה את הקביעה הבסיסית של בית משפט קמא שאושרה בבית משפט זה. הכוונה לקביעה שהמערערות הפרו את ההסכם והמשיבה זכאית לפיכך לסעד.

לאחר שעיינתי בכתב הערעור ובתשובה שהוגשה עליו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. המערערות חבות בערבות כל עוד לא ניתן פסק דין בערעור שיכריע, בין השאר, בשאלת ההוצאות - זהות הנושא בהן וגובהן. היות שבפסק דינו של בית משפט זה לא נקבע איזה צד יישא בהוצאות, אין הצדקה לשחרור הערבות. הואיל ולמעשה בפסק הדין גם לא הוענק מענה סופי לשאלת גובה ההוצאות שייפסקו - כאמור, לסכום שננקב בפסק הדין יתווסף הסכום שיקבע בית המשפט המחוזי - אין גם לקבל את בקשתן החלופית של המערערות שיושב להן חלק מהערבות.

בכל מקרה, המערערות אינן יכולות לטעון כי ניתן כבר פסק דין לטובתן בערעור, הואיל ועיקר טענותיהן נדחו, וגם בשאלה שהושבה לבית המשפט המחוזי - אין כל וודאות כי יקבלו את מבוקשן. זאת ועוד, תהא אשר תהא הכרעת בית המשפט המחוזי בשאלה שהופנתה אליו - המערערות יחובו בסעד כלשהו למשיבה.

אשר על כן הערעור נדחה. המערערות יישאו בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.