בש"א 2709/08 מוריס מרציאנו נ. מיכאל פוטרמן

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.

ההליך נסוב על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לדחות על הסף תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבים. לטענת המבקש, החלטת בית המשפט הומצאה לו ביום 12.2.008 כך שהמועד האחרון להגשת ערעור חל ביום 30.3.2008. בבקשה שלפניי, שהוגשה ביום 24.3.2008, התבקשה ארכה של 45 ימים נוספים על אלה הקבועים בתקנות, עד ליום 14.5.2008. נטען בה כי המבקש סובל מזה שנים רבות מקשיים נפשיים, המגבילים באופן משמעותי את צעדיו. בחודשים האחרונים סובל המבקש מהחמרה במצבו, בגינה נמנע ממנו לצאת מהבית למשך חודש ימים. משום כך הוא התקשה, על פי הנטען, להכין את הערעור יחד עם באי כוחו. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, לא הוכיח המבקש כי הוא סובל ממחלה כזו או אחרת, ואף לא הוכיח קשר סיבתי בין מחלתו הנטענת לבין אי יכולתו הלכאורית להגיש את הערעור במועד.

2.

הארכת מועד להגשת ערעור טעונה "טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). המבקש לא עמד בנטל להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד. בקשתו אינה נתמכת בתצהיר ובתיעוד קביל. יתרה מכך, גם אם אניח, לצורך הדיון שלפניי, כי המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה הינם מסמכים קבילים, אין בהם כדי לשכנע בקיומו של "טעם מיוחד". המסמך האחד מתייחס לשנים 1998 – 2005, כך שאין לו כל רלוונטיות למועדי הערעור. המסמך השני ניתן על ידי רופא כללי, ולפיו מצבו הרפואי של המבקש מונע ממנו לתקופה של חודש כל נסיעה או יציאה מחוץ לבית.

המסמך ניתן ביום 20.3.2008, למעלה מחודש מעת שהומצאה לבא-כוח המבקש החלטת בית המשפט המחוזי. המסמך אינו מציין דבר לגבי יכולת תפקודו של המבקש, מלבד עצם היציאה מן הבית. אין בו כל קביעה ביחס למצבו הרפואי של המבקש וביחס להשפעה של מצבו הרפואי על יכולת תפקודו. בפרט, אין בו כל התייחסות ליכולתו של המבקש לעמוד בקשר עם באי כוחו. אין בו כדי להעיד על כך שבתקופה הרלוונטית שיתקה מחלתו של המבקש את יכולתו להיערך להגשת הערעור. נמצא כי הבקשה, על נספחיה, אינה מבהירה די הצורך כיצד מצבו של המבקש בתקופה הרלוונטית מנע ממנו ומבאי כוחו להיערך להגשת הערעור במועדים הקבועים בחוק. מכאן שהמבקש לא הרים לא הנטל להוכיח כי מצבו הרפואי מונע ממנו הגשת ההליך במועד ולא מתקיים "טעם מיוחד" להארכת מועד. יחד עם זאת, נוכח העובדה כי הבקשה שלפניי הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך והמועד הוארך באופן ארעי, כך שלמשיבים לא נוצרה ציפייה לסופיות הדיון, אני מאפשרת למבקש להגיש ערעור תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה בכללם). המבקש ישלם למשיבים 1 ו-2 שכר טרחת עורך-דין בגין בקשה זו בסך 1000 ₪. תשלום זהה ישלם המבקש למשיבים 3 ו-4.