בש"א 2773/06 עיריית הרצליה נ. מנהל מס שבח מקרקעין - נתניה

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף. עניינו של ההליך בהשגה על פסק דינו של בית משפט זה מיום 8.3.2006 (מפי כבוד השופטים א' פרוקצ'יה, ס' ג'ובראן וי' עדיאל) בע"א 11716/04 (להלן: פסק הדין), בשאלת זכאותה של המבקשת לשיעור מופחת של מס רכישה בגין רכישת זכות חכירת משנה באולם תיאטרון בתחומי המבקשת לצורך מטרות ציבוריות, לאור תקנה 8(א) לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה) תשל"ה-1974. המועד לאחרון להגשת ההליך דנן היה ביום 23.3.2006 אולם הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 29.3.2006. טעם האיחור הנטען הינו החידוש שבהלכה שנקבעה, שעל פי הנטען יש לה השלכה ציבורית רחבת היקף, והצורך ללמוד את הנושא על כל נדבכיו.

2.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה הוגשה בקשת המבקשת להארכת מועד לאחר שחלף מניין הימים הקבוע בדין להגשת עתירה לקיום דיון נוסף ובהיעדר הסבר של ממש לאיחור זה. המשיבה טוענת לאור תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, כי אין להכיר בטענת המבקשת בדבר ההשלכות הציבוריות הכבדות של פסק הדין כ"טעם מיוחד" לצורך הצדקת הארכת המועד המבוקשת, בהסתמך על בש"א 4719/93 QUEEN IN RIGHT OF CANADA נ' רבקה ריינהולד , פ"ד מז(5) 646, 651-652. לעניין סיכויי ההליך טוענת המשיבה כי אינם גבוהים, שכן פסק הדין אינו קובע הלכה חדשה באופן מוחלט אלא מיישם את ההלכה הקיימת. לפיכך, לטענת המשיבה, יש לדחות את בקשת המבקשת.

3.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת המועד להדחות. אין חולק כי מכוח תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, נדרש טעם מיוחד לאיחור בגשת ההליך דנן. טעם מיוחד מעין זה לא בוסס בטיעונים שלפני. בעצם הטענה כי המדובר בעניין חשוב אין די, שכן יש ליתן משקל גם לשיקולים נוספים ובכלל זה השמירה על סדרי הדין והבטחת אינטרס הצד שכנגד בסופיות ההליך. כך ככלל, כך בייחוד שעה שמדובר בהליך שעניינו עתירה לדיון נוסף, שהוא בטיבו הליך חריג שסיכוייו אינם מן הגבוהים כעניין שבעקרון. אוסיף, כי בבחינת טענות המבקשת לגופן לא מצאתי כי סיכויי ההליך גבוהים. יתכן ויש השלכה רחבה לפסק הדין אולם כעניין שבחידוש הלכה המצדיקה עריכתו של דיון נוסף, לא מצאתי כי המקרה הנדון מצדיק את הארכת המועד מן הטעם הנטען. זאת ועוד: לא מצאתי בבקשה שלפני כל הסבר מניח את הדעת לאי הגשת הבקשה דנן במועד. לו סברה המבקשת כי העניין אכן סבוך ודורש לימוד והעמקה, נקל היה להגיש בקשה להארכת המועד בתוך התקופה, תוך ידוע ראוי של הצד שכנגד על הכוונה לדון פעם נוספת בנשוא המחלוקת. כזאת לא נעשה על ידי המבקשת, ובשים לב למשך האיחור, מהות ההליך וסיכויו, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

4.התוצאה היא כי דין הבקשה להדחות. המבקשת תישא בשכר טרחת המשיב בסך של 1,500 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל.