פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א
2792/00
בפני:
כבוד הרשם אמיר זולטי
המבקשים
:
1.
אופיטק שיטות וריהוט בע''מ
2.
נפתלי פריגן
נגד
המשיב
:
בנק
המזרחי המאוחד בע''מ
בקשה
להארכת מועד
בשם
המבקשים: המבקש 2
בשם
המשיב: עו"ד מאיר צברי
החלטה
בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.
1.המשיב תבע את המבקשים בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בבאר שבע. רשם בית משפט השלום התיר להם להתגונן כנגד התביעה בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה. המבקשים ביקשו לערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אך בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא ג' גלעדי) דחה (ביום 31.1.00) את בקשתם על הסף, בקבעו, כי הערעור על החלטת רשם הוא לבית משפט השלום. לפיכך הועבר ערעורם לערכאה זו. על החלטה זו מבקשים המבקשים לערער לבית משפט זה. דא עקא, שבינתיים חלף המועד לכך. שכן המבקשים עתרו תחילה לבית המשפט העליון כנגד המשיב, בית המשפט המחוזי, בית משפט השלום והמפקח על הבנקים. עתירה זו (בג"ץ 1536/00) נדחתה על הסף (ביום 2.4.00) והצדדים הופנו על ידי בית המשפט לבית המשפט המוסמך לדון בבקשות רשות ערעור או ערעורים שיגישו - לפי העניין.
2.כעת הם מתבקשת הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. הטעמים לכך (לשיטתם של המבקשים) הם העובדה שערעורם על החלטת רשם בית המשפט השלום תלוי ועומד בבית משפט השלום, הטענה שמניעת הגשת בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון עלולה להגביל את טיעוני המבקשים לבית משפט השלום, הטענה שאי דיון בבקשת רשות הערעור ימנע את בירורה ההולם של סוגיית ההבחנה בין "פסק דין" להחלטה אחרת ושל סוגיית סמכויותיו של שופט הדן בדיון מקדמי בערעור.
3.דין הבקשה להידחות. המבקשים (שאינם מיוצגים) בחרו לפעול תוך חריגה ממושכלות ראשונים שעניינן בסדרי הדין. במקום להגיש בקשת רשות ערעור במועד בחרו בהגשת עתירה שדינה היה מלכתחילה להידחות על הסף. משעשו כן החמיצו את המועד להגשת בקשת רשות ערעור. בחירתם השגויה בעתירה לבג"ץ אינה מקימה "טעם מיוחד" להארכת מועד (וראו: ב"ש 748/86 (ב"ש 527/86, ע"א 304/86) ב.ס.ט. חברה לעבודות בניה ופיתוח בע"מ
נ' קיבוץ יפעת , פ"ד מ(4) 379, 384; ב"ש 24/86 שלום אוחנה
נ'. סיטרון מילטון ואח' , פ"ד מ(1) 500, 503 ; בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל ואח' , פ"ד מח(4) 872). העובדה שערעורם של המבקשים על החלטת הרשם נדון עתה בבית משפט השלום אינה מקימה טעם מיוחד. "הליך תלוי ועומד" יכול לשמש עילה להארכת מועד כאשר המדובר בשני הליכים המצויים באותה ערכאה ולא בקיומו של הליך אחר כלשהו (וראו: בש"א 6541/98 עזרא בן יהודה נ' פקיד השומה גוש דן , לא פורסם; י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי , (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש' לוין) בעמ' 893). אדרבא - אם דעת המבקשים לא תנוח מהחלטת בית משפט השלום יוכלו לבקש לערער על החלטתו לבית המשפט המחוזי - ואם ימצאו לנכון - גם לבית המשפט העליון. כך, שטענותיהם של המבקשים ישמעו גם כך. סוגיית ההבחנה בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת" נדונה בהרחבה ובעמקות בפסקי דין, בספרים ובמאמרים רבים ובקשת רשות הערעור נשוא הבקשה שבפני אינה מעוררת כל חידוש או קושי בהקשר זה. לא זו בלבד - חשיבות הסוגייה המשפטית, כשלעצמה, אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד (וראו: בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל ואח' , פ"ד מח(4) 872; וכן בש"א 4719/93 Her Majesty The Queen in Right of Canada נ' רבקה ריינהולד ואח' , פ"ד מז(5) 646, 652).
הבקשה להארכת מועד נדחית איפוא. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח.
ניתנה היום, ו' בתמוז תש"ס (9.7.2000).
אמיר זולטי, רשם
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00027920.
O02