בש"א 2835/07 אלעד שטרית נ. SHARP CORPORATION

לפני בקשה למתן ארכה להגשת ערעור.

1.

המבקש הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לפי הנטען, עקב הרעלה כימית שמקורה במכשיר טלוויזיה שיוצר על ידי המשיבה 1. ההליך נסוב על פסק דינו של רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר דחה תובענה שהגיש המבקש נגד המשיבים 3-2 בשל התיישנותה. פסק הדין ניתן ביום 26.12.06 והומצא למבקש ביום 31.12.06. ביום 13.2.07 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ביום 20.2.07 נתנה החלטת בית המשפט המחוזי לפיה התבקשה הבהרה בנוגע למקור סמכות בית המשפט לדון בערעור. הבקשה לפני הוגשה ביום 26.3.07. לטענת המבקש, הבקשה למתן ארכה הוגשה משנתגלתה לו טעותו בנוגע לערכאה המוסמכת לדון בערעור, וכי קבלת הבקשה לא תגרום נזק למשיבים שכן הערעור הוגש לבית המשפט המחוזי והומצא לצדדים. כמו כן, לטענתו, הערעור עוסק בשאלה בעלת חשיבות מכרעת לתובענה ובלעדיה לא יקבל המבקש את יומו בדין. עוד נטען כי סיכויי ההליך טובים. המשיבים מתנגדים לבקשה.

2.

בעקבות תגובת המשיבים, בהחלטתי מיום 29.5.07 התבקש המבקש להבהיר מדוע בקשתו למתן ארכה הוגשה ביום 26.3.07 כאשר החלטת בית משפט קמא הומצאה לו ביום 21.2.07. בתשובתו טען ב"כ המבקש כי עם גילוי הטעות הוגשה על ידו הודעה לבית משפט קמא ביום 6.3.07 המבהירה את דבר הטעות וסיבתה וכן כי במקביל הוא פנה למשיבים על מנת לקבל עמדתם לבקשה. לפי הנטען, משלא התקבלה תגובת המשיבים, ביום 21.3.07 הוגשה הבקשה למתן ארכה. בתגובתה לתשובת המבקש נטען על ידי ב"כ המשיבה 1 כי בניגוד לעולה מדברי המבקש, היא חזרה אליו בטלפון על מנת להודיע לו את עמדת המשיבה 1 ואף השאירה הודעה במשרדו, אולם הוא לא השיב לפנייתה. עוד נטען על ידה כי עיכוב של למעלה מחודש ימים בין המצאת החלטת בית משפט קמא למבקש לבין הגשת הבקשה למתן ארכה אינו סביר, בין אם המתין המבקש לתגובות המשיבים ובין אם לאו.

3.

המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק ולפיכך נדרש "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אין לשלול באופן קטגורי וגורף את האפשרות שגם במקרה של טעות שבדין תתקבל בקשה למתן ארכה. כך, במקרה בו עוצמת הציפיות של בעל הדין שכנגד לסופיות הדיון היא פחותה, ניתן להכיר בטעות שבדין כטעם מיוחד להארכת מועד (ראו: רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים , תק-על 2002(1), 746). במקרה דנן, המשיבים היו מודעים לכך שהמבקש מעוניין להשיג על החלטת בית משפט קמא מעצם הגשתו של ערעור לבית המשפט קמא. חרף האמור, אין די בכך כדי להיעתר לבקשה. בנסיבות העניין, אין בידי לקבוע כי הטעות בסיווג ההליך היתה סבירה, וזאת בשים לב לכך שהדרך להשיג על פסק-דין של רשם קבועה בחוק, ואין החוק לוקה בחוסר בהירות. כמו כן, יש להתחשב בכך כי החלטת בית המשפט המחוזי הומצאה למבקש ביום 21.2.07, ולא מצאתי כי קיים הסבר מניח את הדעת לכך שב"כ המבקש פנה אל המשיבים לקבל את תגובתם לבקשתו למתן ארכה רק ביום 6.3.07 ולכך שהבקשה שלפני הוגשה רק ביום 26.3.07. בשים לב לכך

שהמועד להגשת ערעור חלף מזה זמן רב, וכן לכך שהטעות בסיווג ההליך לא היתה סבירה, היה על המבקש להזדרז ולהגיש את בקשתו מיד בסמוך למועד בו הומצאה לו החלטת בית משפט קמא בו נדרש להבהיר את מקור סמכותו לדון בערעור על פסק דינו של הרשם. אוסיף, כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם טובים במידה המצדיקה היעתרות לבקשה, וזאת במיוחד בכל הנוגע למשיב 3. נוכח משקלם המצטבר של שיקולים אלה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.