בש"א 2837/15 מדינת ישראל-משרד העבודה והרווחה נ. שולה פרידמן

1.

בפסק דין מיום 29.3.2015 קיבל בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ערעור שהגישו המשיבות 1-2, אלמנתו ובתו של אריה פרידמן ז"ל, על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, בו נדחתה תביעת נזיקין שהגישו נגד המבקשת והמשיב 3, בעקבות פטירתו ממחלה שנגרמה לטענתן כתוצאה מחשיפתו לאסבסט במהלך עבודתו. בית המשפט המחוזי קבע בפסק הדין כי המבקשת והמשיב 3 אחראים לנזק שנגרם למנוח והתיק הוחזר לבית משפט השלום לקביעת חבות הצדדים השלישיים והערכת שיעור הנזק.

בבקשה שבפניי עותרת המבקשת למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד ליום 5.9.2015, תוך הנחה שעד למועד זה יינתן פסק הדין בבית משפט השלום בסוגית הנזק, כך שיהא בידה לגבש את עמדתה בשאלת הגשת בקשת רשות הערעור בצורה מושכלת. המבקשת הדגישה כי שיקולי יעילות מצדיקים את קבלת הבקשה.

המשיבות 1-2 הודיעו על התנגדותן לבקשה, ואילו המשיב 3 נתן הסכמתו לה.

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ושקלתי בדבר החלטתי שלא לקבל את הבקשה במלואה.

ראשית, המבקשת ביקשה ארכה עד ליום 5.9.2015 בציינה כי נוכח השלב הדיוני בו מצוי ההליך בבית משפט השלום היא "מקווה" כי עד למועד המבוקש יינתן פסק הדין בסוגית הנזק, אך מטבע הדברים אין וודאות בעניין זה, כך שייתכן וגם בקבלת הבקשה במלואה לא יהיה כדי לסייע למבקשת בסופו של יום (ויווצר צורך בהגשת בקשה נוספת בעניין).

שנית,

המבקשת הפנתה לפסיקה ממנה עולה כי בכל מקרה תהא רשאית להשיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 29.3.2015 אם יוגש ערעור על פסק הדין הנוסף שיינתן בבית משפט השלום, והמבקשת תבחר להשיג ב"גלגול שלישי" גם על פסק הדין שיינתן בבית המשפט המחוזי על אותו פסק דין נוסף (סעיפים 8-9 לבקשה והאסמכתאות המובאות שם. כן ראו ע"א 605/71 עואד נ' סעיד , פ"ד כו(2)207, 213-215 (1972)). בכך יש למעשה מענה לעמדת המבקשת כי ראוי שההשגות בפרשה "הן בנושא האחריות והן בנושא הנזק יתבררו במאוחד בפני בית משפט נכבד זה", ונראה כי גם לשיטתה לא נדרשת לה בקשה למתן ארכה בהקשר זה.

ואולם מן הבקשה עולה כי המבקשת אינה מסתפקת באפשרות זו אלא מבקשת היא לשמור לעצמה את האפשרות להשיג על פסק דינו הנוכחי של בית המשפט המחוזי בפרק הזמן שלאחר מתן פסק הדין של בית משפט השלום, אך לפני שיינתן פסק דין נוסף בבית המשפט המחוזי. על פי מתווה זה הליכים ערעוריים עשויים להגיע לבית משפט זה בשתי פעימות, כך שהתכלית המונחת ביסוד הפסיקה הנזכרת כלל לא תוגשם. בשים לב לכך ומשלא מצאתי כי הנסיבות של הבקשה הקונקרטית דנן מגבשות הצדקה לנהוג כן, איני רואה ליתן ארכה ל"שלב הביניים" המבוקש.

אשר על כן, הבקשה למתן ארכה עד ליום 5.9.2015 נדחית. בנסיבות העניין ובשים לב לכך שהבקשה הוגשה טרם חלוף המועד להגשת ההליך, כך שלא התגבש אינטרס הסתמכות של המשיבות 1-2 על פסק הדין, ניתנת למבקשת ארכה קצרה להגשת ההליך, כך שזה יוגש בתוך 14 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיה.

ככל שיוגש הליך תצוין הארכה בפתחו והחלטתי תצורף כנספח.