בש"א 2880/04 חיה כץ נ. עו"ד בועז שולמן

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.

ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה ביום 8.2.04. לטענת המבקשים, היא טרם הומצאה למבקשים 2 ו – 3 במועד הגשת הבקשה שבפניי (22.3.04), והומצאה למבקשת 1 ביום 12.3.04. הבקשה היא להארכת מועד עד להחלטה של בית המשפט בבקשה של אחד ממפרקי החברה שבמחלוקת (חברת חלקה 112 בגוש 6354 בע"מ, להלן – החברה), להבהרה ולמתן הוראות. יצויין, כי המשיב הוא המפרק השני של החברה.

לטענת המבקשים, הבקשה האמורה למתן הוראות עשויה לייתר את הצורך בהליך ערעורי בבית משפט זה. מעיון בבקשה האמורה עולה, כי על פי הנטען בה לא ניתן לשלול אפשרות כזו, הגם שניתן להטיל ספק בשאלה האם הטענות שבה, לעניין חוב החברה לעירייה, מתיישבות לגמרי, עם הנטען בתגובה שהוגשה עובר למתן ההחלטה נשוא הבקשה שבפניי. יש לתת את הדעת לכך שגם המשיב אינו חולק על כך שקיימת לפחות סוגיה אחת הראויה לבירור ביחס לחוב כלפי העירייה (ראו סעיף 15 לתגובתו). במצב זה, ובשים לב לכך שהמועד להגשת ההליך הערעורי טרם חלף, בעת הגשת הבקשה שבפניי, לפחות ביחס לשנים מן המבקשים, נראה לי כי שיקולים של יעילות הדיון, אשר עניינם באפשרות כי הבקשה שהוגשה לערכאה הדיונית תייתר את הצורך בהגשת הליך ערעורי לבית משפט זה, מצדיקים היעתרות למבוקש (ראו, לשיקולים דומים למתן ארכה, בש"א 7464/95 רשות ניירות ערך נ' ישקר בע"מ, דינים עליון מא 644).

עם זאת, בשים לב לקיומו של ספק בדבר סיכוייה של הבקשה האמורה, ונוכח טענות המשיב בדבר הנזק אשר התמשכות יתרה של הארכה עלולה לגרום, אני סבור כי יש להגביל את משך הארכה הניתנת ל-45 ימים, באופן שבקשת הרשות לערער תוגש לבית משפט זה, לכל המאוחר, עד ליום 2.6.04, ועד בכלל. נוכח תוצאה זו, איני עושה צו להוצאות.