בש"א 2888/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

העתירה שלפניי היא גלגול נוסף של עתירה לגילוי ראיה שנידונה על-ידי השופט א' א' לוי ונמחקה (בש"א 248/10). העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטה מיום 27.1.2010 ועיקרן הוא, כי לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה תביעה נזיקית נגד המשיבים בעקבות קריסתו בפיצוץ של מבנה בן חמש קומות בעיר שכם. הפיצוץ התרחש במהלך מבצע "חומת מגן". בתצהיר שעליו חתום מפקד הכוח הצבאי שביצע את הפיצוץ נטען, כי המבנה שפוצץ הוגדר כמבנה "אסטרטגי ביותר" החולש על סביבתו, ומהווה איום לכל הסובב על-ידי השולט בו. המבנה נתפס על-ידי הצבא לפרק זמן קצר, עד אשר הושלמה הפעולה באזור הנשלט ממנו. עוד נטען בתצהיר, כי התקבל מידע מודיעיני ספציפי לפיו ארגוני הטרור היו מודעים לצורך של הצבא לעשות שימוש במבנה, ועל כן מלכדו אותו מבעוד מועד באמצעות מטענים שהניחו בתוכו. לעניין זה הוסיף וציין המצהיר, כי העובדה שביום הפיצוץ לא נמצאו במבנה דיירים הייתה אינדיקציה נוספת להיותו ממולכד. בעקבות כך, הוכנה תוכנית חבלה – שהעתק ממנה הועבר לידי העותרים – והוחלט שלא לשלוח חיילים לסרוק את המבנה מחשש כי מחבלים יפוצצו אותו כשהחיילים שוהים בתוכו.

2.

במהלך הדיון בתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי העבירו העותרים למשיבים שאלון, ובו ביקשו מהם להבהיר ולפרט, בין היתר, באיזה אופן פוצץ המבנה על-ידי הצבא; כמה חיילים נכנסו למבנה; אם בעת כניסתם של החיילים הם הבחינו בדבר-מה חשוד בתוככי המבנה; מהי כמות חומרי הנפץ ששימשה לפיצוץ המבנה; באילו מקומות במבנה הוטמן חומר הנפץ; ומתי לראשונה נתקבל המידע בדבר מלכוד המבנה. המשיבים נמנעו מלהשיב על שאלות אלה, תוך שהם טוענים כי הן חוסות תחת תעודת חיסיון עליה חתם שר הביטחון ביום 22.12.2009, המחסה את פרטי המידע הבאים:

"1. כל פרט, מידע או מסמך העלול לחשוף את מראם, זהותם, יחידת שירותם ופרטים אישיים של חיילי צה"ל או אנשי כוחות בטחון ו/או של אנשים אחרים שפעלו בכפוף לצה"ל בין בעת האירוע ובין כיום, וכן שם משפחתו ופרטי זהותו של כל חייל/ת, המגיש מסמך, תצהיר או מוסר עדות בתיק זה.

2.כל פרט העלול לחשוף שיטות פעולה, נהלי עבודה ודרכי השגת מידע מודיעיני של צה"ל ו/או שירות הביטחון הכללי ושל כוחות ביטחון אחרים.

3.כל מידע העלול לחשוף מקורות מידע או פרטיהם, אמצעי השגתו לרבות אמצעים טכניים המשמשים להשגת מידע מודיעיני.

4.כל מידע העלול לחשוף דרכי פעולות הצבא או כוחות הכפופים לו וכללי ואמצעי פעולתם לרבות נתונים לגבי דרך ואופן הפעלתם והשימוש בהם, כינויי יחידות ומיקומן, בין בעת האירוע ובין כיום".

3.

בעקבות זאת, הוגשה לבית משפט זה עתירה לגילוי ראיות חסויות מכוח סעיף 44 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות), כמפורט ברישא. כעולה מן הפרוטוקול, במסגרת הדיון במעמד שני הצדדים ציינה באת-כוח המדינה, בתשובה לשאלתו של השופט לוי , כי המידע הגולמי שעל יסודו פעל הכוח לא אותר וכי "לעיתים מתקבלות ידיעות בטלפון ללא תיעוד של הדברים וככל הנראה זה מה שנעשה כאן. מדובר במצב של מלחמה... המפקד העיד והיחידה הזו יצאה בעקבות מידע מודיעיני כפי שמסר המפקד שאמר היכן מצוי חומר הנפץ ולכן פוצץ חלק מהבניין" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 27.1.2010). לאחר הדיון הוגשה מטעם המשיבים הודעה דחופה בה צוין, כי לאחר הדיון הגיע לפרקליטות עדכון מגורמי הביטחון ולפיו בבדיקה נוספת שבוצעה אותר חומר מסוים, אשר רלוונטי, לכאורה, לטיעונה של המדינה.

4.

בהחלטתו מיום 27.1.2010 ציין השופט לוי , כי תוכנית החבלה נמסרה לידי העותרים, ועל כן, ידועה להם הדרך בה פוצץ המבנה. עוד צוין, כי בתצהירו של מפקד הכוח מצויות תשובות לשאלות נוספות שהציגו העותרים, "לאמור, חיילים לא נכנסו למבנה מחשש שהוא ממולכד, וממילא לא יכלו להבחין אם קיים דבר חשוד בתוכו, זולת אותה טענה בתצהיר לפיה המבנה היה ריק מדייריו" (פסקה 3 להחלטה). נוכח כך, ציין השופט

לוי , מכל שאלות העותרים נותרה שאלה אחת המחייבת מענה, והיא שאלת המועד בו נתקבל לראשונה המידע בדבר מלכוד המבנה. בהקשר זה צוין, כי מתשובותיה של באת-כוח המשיבים עולה, כי אין בידיה נתונים להצביע על מקור המידע, ועל כן, ככל ששאלת מועד קבלתו של המידע עודנה נחוצה, יוכל בא-כוח העותרים להציגה בפני מפקד הכוח, אשר עתיד להעיד בפני בית המשפט המחוזי בימים הקרובים. השופט לוי

הוסיף וציין, כי ככל שהתשובה שתינתן לא תניח את דעתם של העותרים, ואם שאלת המועד תהיה עדיין אקטואלית, יוכלו העותרים לשוב ולפנות לבית משפט זה.

5.

מאז ניתנה החלטתו של השופט א' א' לוי , העיד בפני בית המשפט המחוזי במסגרת ההליך העיקרי מפקד הכוח הצבאי, ר'. בנוסף, בהמשך להודעה המשלימה שהגישו המשיבים בנוגע לאיתורו של המידע המודיעיני שעל יסודו הוחלט על פיצוץ המבנה, הוגש לבית המשפט המחוזי תצהיר נוסף מאת המכונה "יורי", המשמש כסגן ראש מחלקת הדסק בשומרון בשירות. בתצהיר צוין, כי "ביום 7.4.2002 פוצץ צה"ל בניין בקרבת מחנה הפליטים בלאטה (אשר בכניסה קודמת לאזור, השתלט עליו צה"ל לפרק זמן). על-פי המידע המודיעיני המהימן שנתקבל ערב הפעולה, אותר כבניין ממולכד. לאחר פיצוץ הבניין התקבל מידע לפיו פעילי טרור כועסים לנוכח העובדה כי תוכניתם לפגוע בחיילי צה"ל, בעת כניסתם לבית, נחלה כישלון. פרטים נוספים הקשורים לפעולה או למידע מודיעיני הקשור אליה, כדוגמת אופן קבלת המידע המודיעיני ו/או מהותו וכן פרטים נוספים, הינם חסויים על-פי דין". בהמשך, העיד יורי בפני בית המשפט המחוזי במסגרת ההליך העיקרי. העד נשאל שאלות באשר לאיתורו המאוחר של החומר. הוא השיב כי התשובות לשאלות אלו חוסות בצילה של תעודת החיסיון.

6.

על רקע זה הוגשה העתירה שלפניי, בגדרה מבקשים העותרים לחשוף את החומר החוסה תחת תעודת החיסיון. כפי שהודגש גם בפתח הדיון שהתקיים במעמד הצדדים, הדיון שלפניי מתמקד בסוגיה שנותרה תלויה ועומדת לאחר החלטתו של השופט לוי בבש"א 248/10 – היינו, סוגיית המועד בו נתקבל לראשונה המידע בדבר מלכוד המבנה – ובסוגיות שהתעוררו לאחר שניתנה החלטה זו, בעקבות איתור המידע המודיעיני והגשת התצהיר הנוסף לבית המשפט המחוזי. לפיכך, יובאו כאן טענות הצדדים הרלוונטיות לסוגיות אלה. בא-כוח העותרים טען, בעתירה הכתובה שהגיש ובדיון על-פה, כי בעדותו של יורי לא ניתן מענה ענייני לשאלות העותרים; וכי השינויים שחלו בעמדתם של המשיבים באשר לאיתור החומר החסוי עליו התבססה ההחלטה לפוצץ את המבנה – מעלים תמיהות של ממש ואינם מאפשרים את גילוי האמת ועשיית הצדק. לשיטתם של העותרים, התנהלות זו מצביעה על אחת משתיים: העדר מידע מודיעיני בנוגע למלכוד המבנה; ולחלופין, קיומו של מידע מודיעיני סתמי, שלא ניתן היה להסתמך עליו לצורך פיצוץ המבנה. מכל מקום, העותרים סבורים כי המידע עליו חולשת תעודת החיסיון חיוני לצורך הוכחת התביעה שהגישו, ולפיכך, הותרת תעודת החיסיון תכביד עליהם ולא תאפשר להם לנהל את תביעתם ביעילות.

7.

באת-כוח המשיבה הבהירה, בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים, כי החלטתו של השופט לוי ניתנה לאחר ההודעה המשלימה שהוגשה מטעם המשיבים, אך תצהירו של יורי, שהוגש לבית המשפט המחוזי, לא היה בפני השופט א' א'

לוי , אשר מטבע הדברים, אף לא התייחס אליו בהחלטתו. עוד הובהר, כי במועד הדיון הקודם, החומר המודיעיני הרלוונטי טרם אותר, ומיד עם איתורו, בעקבות בדיקה פנימית שנערכה בשירות הביטחון הכללי, הועברה ההודעה המשלימה לבית המשפט. בהמשך, בדיון שהתקיים במעמד צד אחד, נפרשה בפני היריעה במלואה, והוצגו לי הן תכתובות פנימיות בין שירות הביטחון הכללי לפרקליטות המדינה, הן תכתובת פנימית בין גורמי השירות השונים. כן קיבלתי הבהרות נוספות מבאת-כוח המדינה ומנציגי שירות הביטחון הכללי באשר לתקלה שאירעה באיתור החומר המודיעיני הרלוונטי עובר לדיון הראשון; באשר לסיבות שהובילו לתקלה זו; באשר לדרך בה התגלה החומר המודיעיני לאחר הדיון הראשון; ובאשר לגורם שאיתר את החומר. בנוסף, הוצגו בפניי תוכנו ומאפייניו של החומר החסוי.

8.

לאחר הדיון במעמד צד אחד הסכימו המשיבים להעביר לידי העותרים פארפרזה נוספת, המבהירה את הסיבות שבעטיין לא אותר החומר המודיעיני עובר לדיון בעתירה הראשונה שהגישו. זו לשונה של הפראפרזה:

"בהמשך לפניית הפרקליטות בקשר עם התביעה בוצעה בדיקה בשירות הביטחון הכללי באשר למידע המודיעיני שבעקבותיו פוצץ המבנה. בעלי התפקידים הרלוונטיים בשב"כ ביצעו בדיקה במערכות המידע המוכרות ובדרך המקובלת, אולם לא אותר המידע. בהתאם לממצאים אלה ניתנה ההודעה לבית המשפט העליון במסגרת הדיון בעתירה לגילוי ראיה בבש"א 248/10. לאחר הדיון בעתירה ובמסגרת בחינה פנימית לגבי הסיבה לכך שהמידע לא אותר, בוצעה בדיקה נוספת ושונה על-ידי גורם אחר בשב"כ. בדיקה זו לא היתה מוכרת לבעלי התפקיד שביצעו את הבדיקות האחרות קודם לכן. בעקבות בדיקה זו אותר המידע המודיעיני. מיד עם איתור המידע נמסרה הודעה לבית המשפט ובהמשך הוגש אף תצהיר הנוגע למידע הרלוונטי שאותר".

מלבד פראפרזה זו, לא נמצאה לי עילה לחשיפת מידע נוסף החוסה בצילה של תעודת החיסיון. כידוע, סעיף 44 לפקודת הראיות מורה אותנו, כי "אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הביטחון הורה, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בביטחון המדינה,..., אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה" (לפרשנותה וליישומה של הוראה זו בהקשרו של הליך אזרחי ראו למשל בש"א 8112/09 פלונים נ' משרד הביטחון (לא פורסם, 5.1.2010); בש"א 723/97 בנזימן נ' שר הביטחון , פ"ד נא(1) 364, 369, 371 (1997)). בנסיבות המקרה שלפנינו, נמסרו, כאמור, לבית המשפט המחוזי ולמשיבים תצהירים מאת מפקד הכוח הצבאי ובהמשך, מאת איש השירות המכונה "יורי". האמור בתצהירים משקף נכוחה את החלק מתוך החומר החסוי הרלוונטי לתביעתם של המשיבים. שאר החומר החוסה תחת תעודת החיסיון איננו נדרש לניהולה של תביעה זו, ואין בו כדי להוסיף תוספת מהותית על הפרטים שממילא נמסרו לידיהם, או כדי לשפוך אור אחר ושונה על הפיצוץ והאירועים שקדמו לו. במצב דברים זה, בו מחד גיסא, התמונה העובדתית המהותית נפרשה במלואה בתצהירים שהוגשו ואין בחומר החסוי מידע נוסף שיש בו כדי לסייע לעותרים בתביעתם; ומאידך גיסא, חשיפתו של המידע החסוי תפגע פגיעה ממשית בביטחון המדינה, לא הונחה עילה להיעתר לבקשה. באשר לשאלת המועד בו התקבל, לראשונה, המידע בדבר מלכוד הבניין, הרי ששאלה זו זכתה בינתיים למענה בתצהירו של "יורי" אשר הוגש כאמור לבית המשפט המחוזי, ובו צוין כי "על פי המידע המודיעיני המהימן שנתקבל ערב הפעולה , אותר הבניין כממולכד" (ההדגשות הוספו, ע' פ').

בכפוף לאמור ברישא לסעיף זה, העתירה נדחית אפוא.