בש"א 2911/14 חגי אבירם אחינועם נ. מדינת ישראל -לשכת ההוצאה לפועל -הרצליה

בקשה להבהרת פסק דיני מיום 24.6.2014 במסגרתו דחיתי את ערעורו על החלטות הרשם ג' שני ברע"א 515/14 בבקשותיו לפטור מהפקדת עירבון בהליך שם.

1.

דין הבקשה להידחות. ראשית, יובהר כי אין כל מקור בדין שמאפשר הגשת בקשה להבהרת פסק הדין. הבקשה שלפניי היא למעשה ערעור על פסק הדין, הליך שאינו קיים כאשר עסקינן בפסק דין שניתן בדן יחיד על ידי שופט בית המשפט העליון (ראו: בג"ץ 580/85 מאור נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(3) 641 (1985)) . שנית, אף אם אניח שמדובר למעשה בקשה לעיון חוזר, אופיין הערעורי של הטענות בבקשה עומדות גם בניגוד לרציונאל של בקשה לעיון חוזר, אשר עניינה שינוי נסיבות או טעות טכנית ברורה בהחלטה, שהעמדת בית המשפט עליה, תגרום לשינוי ההחלטה ללא צורך בהגשת ערעור (ראו: חמי בן-נון ו טל חבקין

הערעור האזרחי 427 (2012)).

2.

למעלה מן הצורך, ואך כדי להפיס את רוחו של המבקש, אתייחס לטענותיו גופן, כיוון שאף בהן אין כדי לקבל את הבקשה. ראשית, מתן פטור מתשלום האגרה אין משמעותו פטור אוטומטי מהפקדת עירבון. המטרות של שני התשלומים שונות הן והמבחנים לקבלת הפטור שונים, ומחמירים יותר בבקשה לפטור מהפקדת עירבון (ראו: בש"א 4934/13

גורנשטיין נ' מדינת ישראל , פסקאות 9–12 לפסק דיני (21.7.2014) (להלן: עניין גורנשטיין )). לכן, אף אם היה מיוצג המבקש על ידי הלשכה לסיוע משפטי, הדבר היה פוטר אותו מתשלום האגרה (כאמור בתקנה 19(7) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007; ויצוין כי ממילא קיבל המבקש פטור כאמור), אך לא מהפקדת עירבון.

3.

שנית, אין ללמוד מהליך אחד לאחר. היות ומתן הפטור מהפקדת העירבון תלוי גם בסיכויי ההליך, אין לגזור יחס שווה ממתן פטור מהפקדת עירבון בהליך אחר, להליך אשר לפנינו. ההליך אליו הפנה המבקש היה הליך בזכות (ערעור בבית המשפט המחוזי ) , לעומת ההליך העיקרי כאן שהוא הליך ברשות (בקשה למתן רשות ערעור אחרי שנדחה ערעורו – במסגרתו נתקבל הפטור האמור). סיכויי ההליך הוא רכיב מצטבר בבחינה של מתן הפטור. שכפי שעולה מהחלטת הרשם, סיכוייו ה"לא גבוהים" של ההליך היו שיקול משמעותי בהחלטתו.

4.

שלישית, בפסקה 4 לפסק דיני ציינתי, תוך שציטטתי מערעורו של המבקש, כי הוא הסתייע בבני משפחתו בנסיעתו לחו"ל. עתה המבקש טוען שלא כך הדבר. אין בכך כדי לשנות את התוצאה. פסק הדין נסמך על אדן מרכזי שהוא אי התערבותי בשיקול דעתו הרחב של הרשם בבואו להחליט בענייני פטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון (פסקה 3 לפסק הדין; עניין גורנשטיין , פסקה 13; ויצוין כי האסמכתאות בפסקה 3 לפסק דיני עניינן אותו שיקול דעת רחב ואין הכוונה שיש ללמוד במישרין מהסוגיות שעולות בפרשות שם, לעניינו של המבקש, כפי שטען בבקשה). במסגרת שיקול דעת זה סבר הרשם כי הנתונים שלפניו – לגבי מצבו הכלכלי של המבקש וסיכויי ההליך – אינם מצדיקים מתן פטור מלא מהפקדת עירבון אלא רק את הפחתתו לסך של 1,500 ש"ח (ובהמשך גם את חלוקתו לשני תשלומים שווים). לא מצאתי הצדקה בבקשה לסטייה מהכרעה זו באשר לשיקול דעתו של הרשם שהיא, כאמור, הסיבה לדחיית הערעור.

5.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש טען בבקשתו כי פסק הדין הומצא לידיו ביום 20.7.2014. כיוון שהמועדים הקבועים בפסק הדין מניינם מיום ההמצאה, ולא נקבע כי ימי הפגרה יבואו במניין, המועד להפקדה טרם חלף. אם לא יפקיד המבקש את העירבון כאמור בפסק הדין, יירשם ההליך לדחייה ללא כל הודעה נוספת.