בש"א 2938/17 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש עותר למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב-יפו אשר דחה תביעה שהגיש.

הבקשה הוגשה כמעט חודש לאחר שהמועד להגשת ההליך הערעורי חלף ונטען בה כי נדרשת ארכה בעיקר נוכח מצבו הבריאותי של המבקש, אשר בשלו לא הוסדר הייצוג במועד (לאחר שהתגלעו מחלוקות בין המבקש לבא-כוחו בערכאה קמא). בנסיבות העניין ניתנה למבקש הזדמנות להשלים בקשתו ולהבהיר האם יידע את המשיב על כוונתו להשיג על פסק הדין לפני שהמועד להגשת ההליך הערעורי חלף. בהבהרה שהגיש טוען המבקש כי מיד לאחר שפסק הדין ניתן הודיע הוא למשיב אישית כי בכוונתו להשיג על פסק הדין.

2.

המשיב מתנגד לבקשה.

תחילה מכחיש המשיב את הטענה כי המבקש הודיע לו אישית על כוונתו להשיג על פסק הדין. עוד טוען המשיב כי המבקש לא הוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה. בין היתר טוען המשיב כי הטענה לעניין מצבו הבריאותי של המבקש לא נתמכה באסמכתאות - ולפי הנטען בהליך קמא היה הוא פעיל וכוחו היה במותניו. כן טוען המשיב כי חלופי ייצוג אינם מצדיקים מתן ארכה, וכי היה על המבקש לפחות להגיש את בקשת הארכה לפני שהמועד להגשת ההליך הערעורי חלף. לבסוף טוען המשיב כי ההליך שהגשתו מתבקשת נעדר סיכוי.

3.

לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה לדחיית הבקשה.

לפי הנטען נדרשת ארכה להגשת ההליך בשל השילוב של מצבו הבריאותי של המבקש והצורך שנוצר בחלופי ייצוג. חלופי ייצוג אינם מהווים ככלל, כשלעצמם, טעם המצדיק מתן ארכה, ועל כן הטענה המרכזית אותה היה על המבקש להוכיח היא כי נבצר ממנו להסדיר את הייצוג ולהגיש את ההליך במועדו בשל מצבו הבריאותי. ואולם המבקש לא הרים נטל זה. בבקשה צוין בהקשר זה כי המבקש מבוגר וכי היה לו בעבר "אירוע לבבי" והוא עבר צינתור, ועל כן, כך נטען "קשה עליו ההתנהלות". ואולם לא הוכח מצבו הרפואי של המבקש בפרק הזמן שהיה נתון לו להגשת ההליך הערעורי, ובין היתר יצוין כי הבקשה אינה נתמכת באסמכתאות אשר יש בהן להעיד על מצבו הבריאותי של המבקש בתקופה זו. ממילא לא הוכיח המבקש כי מצבו היה כזה אשר מנע ממנו להסדיר את הייצוג לפני שהמועד להגשת ההליך הערעורי חלף.

אשר לעיתוי הגשת הבקשה - בהינתן מועד ההמצאה של פסק הדין אשר צוין בבקשה, הוגשה הבקשה עשרים ושישה ימים לאחר שהמועד להגשת ההליך הערעורי חלף (ולמשיב נמסר עותק של הבקשה עשרים ואחד ימים לאחר חלוף המועד). דהיינו האיחור בהגשת ההליך אינו קל, כי אם איחור ניכר ומשמעותי.

כמתואר לעיל אפשרתי למבקש להשלים בקשתו ביחס לשאלה האם יידע את המשיב על כוונתו להשיג על פסק הדין. זאת שכן לעיתים - ובהתחשב במועד ההודעה, באופן נתינתה ובנסיבות העניין בכללותן - יש בפעולה כזו כדי להוביל למסקנה שלא התגבשה הסתמכותו של המשיב על סופיות ההחלטה עליה מבקשים להשיג. ואולם בענייננו איני סבורה כי המבקש הוכיח שהסתמכותו של המשיב לא התגבשה.

טענת המבקש בעניין זה היא כי עוד טרם שניתן פסק הדין הבהיר למשיב כי אם הערעור לא יתקבל יגיש הליך בבית המשפט העליון וכי "מיד לאחר קבלת פסק הדין" הודיע הוא למבקש על כוונתו להגיש הליך ערעורי. המשיב מכחיש טענה זו, אך גם אם אניח כי כך הוא סבורה אני כי אין די בטענה, כפי שנטענה, לסייע למבקש. אציין בהקשר זה כי המבקש לא פירט את המועד המדויק בו ניתנה הודעה בעניין או את אופן מתן ההודעה. בנוסף גם אם סמוך לאחר מתן פסק הדין ציין המבקש בפני המשיב כי הוא מתעתד להגיש הליך ערעורי הרי משלא הוגש זה בפועל כשלושה שבועות לאחר שהמועד להגשתו חלף רשאי היה המשיב להניח כי המבקש החליט לבסוף שלא להשיג על פסק הדין וכי הדברים באו אל סיומם. באי הגשת ההליך פרק זמן כה ממושך ובאי מתן הודעה נוספת "יש כדי לכרסם בתוקפה של ההודעה שניתנה, פרק זמן ניכר לפני כן, על הכוונה לערער" (ראו והשוו: בש"ם 2778/03 ברכיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז דרום (6.7.2003); בש"מ 7442/15 אזוב נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים (14.1.2016) (להלן: עניין אזוב )). הנה כי כן, הטענה, כפי שהועלתה, אינה מבססת מסקנה כי לא התגבשה הסתמכות של המשיב על סופיות פסק הדין.

עוד אוסיף כי על פני הדברים סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת - הליך ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט המחוזי אשר אימץ קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית - אינם תומכים במתן הארכה המבוקשת.

4.

בפסק הדין הדוחה ערעור על ההחלטה בעניין אזוב הנ"ל עמד כב' השופט ס' ג'ובראן על כך ש"בקשה להארכת מועד להגשת ערעור משקפת את המתח בין אינטרס המבקש לברר את עניינו בבית המשפט לבין האינטרס של שמירת סופיות פסק הדין או ההחלטה. כאיזון בין דברים אלו, ניצב הכלל שלפיו הפונה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי נדרש להצביע על "טעם מיוחד" שיצדיק לקבל את בקשתו באיחור (סעיף 528

לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984)" (בש"מ 656/16 אזוב נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה

- מחוז ירושלים (16.3.2016)). מכל הטעמים המפורטים לעיל סבורה אני כי בענייננו לא הרים המבקש את הנטל להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה,

ולפיכך אין מקום להיעתר לבקשתו.

הבקשה נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ש"ח.