פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"מ
7442/15 - א'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשים:
1. דליה אזוב
2. עו"ד שמואל פיינגולד
3. הרב יעקב פרטיג
נ ג ד
המשיבות:
1. יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה
מחוז ירושלים
2. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה בירושלים
3. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
עניינה של הבקשה שבפניי במתן ארכה להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. בפסק הדין - אשר ניתן ביום 9.6.2015 וכותרתו תוקנה בהתייחס לייצוגה של המבקשת 1 ביום 14.7.2015 - התקבלה באופן חלקי עתירה שהגישו המבקשים בנוגע להליכי תכנון ובניה.
בבקשה צוין כי פסק הדין (המתוקן) הומצא לידי המבקשים 2-3 ביום 21.7.2015 ולידי המבקשת 1 ביום 22.7.2015, וכי פנו לבית משפט זה להגשת ערעור על פסק הדין ביום 29.10.2015, אך הערעור לא התקבל לרישום מחמת איחור בהגשתו. בבקשה, אשר הוגשה ביום 3.11.2015, טענו המבקשים כי סברו בטעות שהיו נתונים להם 45 ימים להגשת ההליך. לעומת זאת בבקשה "לצירוף פסיקה" שהגישו המבקשים ביום 30.12.2015, לאחר שהוגשו תגובות המשיבים, טענו הם כי על פי הדין והפסיקה אכן היו נתונים להם 45 ימים להגשת ההליך, ועל כן ככל שחל איחור בהגשה הוא קל ביותר.
המשיבות מתנגדות לבקשה.
2.
לאחר שעניינתי בטיעוני הצדדים ובחומר שבפניי ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
פסק הדין עליו מעוניינים המבקשים להשיג ניתן בעתירה מנהלית. לפיכך, רשאים היו המבקשים להגיש ערעור על פסק הדין בתוך 30 ימים ממועד המצאתו לידיהם (ראו סעיף 11 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים ) ותקנה 33(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לעניינם מינהליים )). יצוין בקשר זה כי הוראת הדין אליה הפנו המבקשים בהשלמה מיום 30.12.2015 (תקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים) עניינה בהגשת ערעור מנהלי בהתאם לסעיף 5(2) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים ולתוספת השניה לחוק, ואין היא מסדירה את דרך ההשגה על פסק דין שניתן בעתירה מנהלית.
כפועל יוצא של האמור, המבקשים פנו להגשת הערעור לבית משפט זה למעלה משבועיים לאחר שחלף המועד להגשת הערעור.
כאמור, בהתאם לטענה שהעלו המבקשים בבקשתם מיום 3.11.2015 פנייתם המאוחרת נעשתה מחמת טעות שבדין. ואולם, המבקשים לא הבהירו בבקשה כיצד אירעה טעותם ביחס לדין ידוע ומבוסס, ויוזכר בהקשר זה כי המבקשים 2-3 מיוצגים, ומכל מקום גם בעל דין שאינו מיוצג נדרש לבצע פעולות סבירות לבירור הדין החל. הן בא-כוח המבקשים 2-3 והן המבקשת 1 לא ציינו אילו פעולות עשו לבירור כלשהו בעניין - ויצוין כי עמד לרשותם פרק זמן ממושך לערוך בירור זה, שכן יכלו לפעול לבירור הדין החל כבר למן המועד בו הומצא להם פסק הדין טרם תיקון כותרת פסק-הדין (ביום 21.6.2015) - וממילא לא הרימו את הנטל להוכיח כי ענייננו נמנה עם אותם המקרים בהם יש מקום ליתן ארכה מחמת טעות שבדין (ראו והשוו למשל: עע"ם 6782/03 ברכיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז דרום
(9.12.2003) (להלן: עניין ברכיה ); בש"ם 4144/14 פלוני, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין (10.7.2014); בש"ם 8097/11
מהאנה נ' פקיד רישוי- משרד הפנים ((11.1.2012). כן ראו האסמכתאות המובאות בתגובת המשיבות 1-2, והדוגמאות רבות).
לכך אוסיף כי גם לו נתונים היו למבקשים 45 ימים להגשת הערעור, כפי סברתם, פנו הם לבית משפט זה באיחור (של יום אחד), ולכך לא ניתן כל נימוק.
לבסוף אציין כי לא מצאתי לקבל את טענת המבקשים לפיה לא התגבש אינטרס הסתמכות של המשיבות על סופיות פסק הדין בשל העובדה שבמסגרת פסק הדין הותר להם לערור בפני המועצה הארצית ביחס לאחת מן הסוגיות שנדונו בפסק הדין, ואף לא נעלם מעיני כי המבקשים ציינו שבערר שהגישו העירו כי בכוונתם להגיש ערעור על פסק הדין. זאת שכן ביחס לכל יתר הסעדים אשר לא הוענקו למבקשים, רשאיות היו המשיבות להניח כי הדברים באו אל סיומם וכי המבקשים החליטו שלא להגיש ערעור, משלא הוגש הערעור בפועל למעלה משבועיים לאחר שהמועד להגשתו חלף. יפים לעניין זה דברי כב' הרשם ע' שחם בבש"ם 2778/03 ברכיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז דרום (6.7.2003) (ההחלטה עליה נסב הערעור בעניין ברכיה לעיל), אשר ציין כי "אורכו של העיכוב שחל בהגשת ההליך (כ-15 ימים) אינו קצר או זניח. בכך יש כדי לכרסם בתוקפה של ההודעה שניתנה, פרק זמן ניכר לפני כן, על הכוונה לערער".
מכל הטעמים המפורטים לעיל מצאתי כי לא הוכח בענייננו "טעם מיוחד", המצדיק מתן ארכה, ומשכך הבקשה נדחית.
לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' בשבט התשע"ו (14.1.2016).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת