בש"א 2949/08 עלי כנאני נ. בנק לאומי בע"מ

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, בקשה שהוגשה ביום 1.4.08. עניינו של ההליך בהשגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.2.08, ביושבו כערכאת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה. בפסק דינו דחה בית משפט השלום את תביעת המבקש למתן פסק דין הצהרתי שיקבע כי יתרת חובו בחשבון הבנק (להלן: החשבון) בשיעור מסוים וכן המשכנתא עליה חתם מבוטלת. בית המשפט המחוזי דחה הערעור על פסק דין זה בקובעו כי כל טענות המבקש הן לעניין קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, לא נמצאה כל טעות בבדיקת הראיות, בפרשנות שניתנה להן או במשקל שיוחס להן. מכאן הבקשה שלפני. לטענת המבקש, האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור נבע מטעות בספירת הימים, בשל מניין הימים המועט של חודש פברואר. כן הוא טוען כי סיכויי ההליך גבוהים. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, אין טעות בספירת ימים מהווה "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה, אף כשמדובר בימים ספורים בלבד. לעניין סיכויי ההליך, טוען המשיב כי הינם "אפסיים", שכן אין בטענות המבקש כל חידוש ולקביעותיהן של שתי הערכאות קמא, בפרט כשמדובר על הליך בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

2.

לאחר עיון בחומר שהובא לפני נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. בנסיבות המקרה, ניתן להכיר בטעות המבקש כ"טעם מיוחד" להארכת מועד – בהתחשב במשך האיחור הקצר יחסית (3 ימים), ובכך שלא יכלה להתגבש למשיב ציפייה מספקת לסופיות ההליך, שכן ההחלטה נשוא ההליך לא ניתנה שלא במעמד הצדדים (ראו רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים , (לא פורסם, 29.01.02). ער אני לסיכוייו הבעתיים של ההליך בשים לב למהות ואופי הטענות שבמסגרתו, אולם לא מצאתי בטעם זה כשלעצמו, בשים לב למשך האיחור הקצר ולאי הסתמכות המשיב, כטעם מספיק לדחיית הבקשה. הבקשה מתקבלת אפוא. עם זאת, ובשים לב לטרחה שנגרם למשיב, ישא המבקש בשכ"ט של המשיב בסך של 1,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין,

מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.