בש"א 295/14 פלוני נ. היועמ"ש

1.

בפניי בקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

בבקשות מתבקש לאפשר הגשתה של עתירה לדיון נוסף בפסק הדין שניתן בדנ"א 6211/13 ביום 23.12.2013 בו נקבע, ברוב דעות של חמישה שופטים כנגד דעתם החולקת של שני שופטים, כי יש לשנות מן התוצאה שנקבעה בבע"מ 4486/13 ולקבל את העתירה לדיון נוסף שהוגשה על ידי המשיב במובן זה שפסק הדין שניתן בעניינם של הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה ואושר בבית המשפט המחוזי הושב על כנו, ובוטלה הקביעה כי הילד העומד בלב המחלוקת (להלן: הקטין ) יאומץ על ידי דודתו ובן זוגה.

בש"א 295/14 הוגשה ביום 13.1.2014 על ידי אימו הביולוגית של הקטין ואליה צורף עותק של עתירה לדיון נוסף

- בה מתבקש כי בית המשפט ידון בשאלות שעל הפרק "בהרכב מורחב הכולל את מרבית שופטי בית המשפט העליון במדינת ישראל". בקשת הארכה הוגשה ככל שהדבר נדרש "ואם קבוע מועד כזה בחוק", והמבקשת הדגישה בה כי נדרש למשפחה זמן "לעכל" את פסק הדין, ללמוד אותו ולהחליט על המשך דרכה. כן הודגש כי זוהי עתירה ראשונה לדיון נוסף המוגשת על ידי המבקשת וכי מדובר בהכרעה גורלית עבור הקטין ועבור בני המשפחה.

בש"א 466/14 הוגשה היום, 19.1.2014, בידי דודתו של הקטין ובן זוגה. המבקשים באותו הליך ציינו כי הבקשה בבש"א 295/14, כמו גם העתירה שצורפה אליה, הינן חסרות, והם מבקשים לאפשר להם הגשתה של עתירה לדיון נוסף מטעמם עד ליום 22.1.2014. כן הדגישו המבקשים כי לא היו צד לפסק הדין וכי יש לאפשר גם להם להשמיע טענותיהם, ועוד צוין כי אם הקטין (המבקשת בבש"א 295/14) סברה שבאי כוחה הגישו את העתירה מטעמה עוד ביום 9.1.2014.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 16.1.2014, עובר למועד הגשת הבקשה בבש"א 466/14, הגישו המבקשים בשני ההליכים שבכותרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 23.12.2013, וכי ביום 19.1.2014 הגישה המבקשת בבש"א 295/14 בקשה לשינוי ייצוג כך שבאת כוח המבקשים בבש"א 466/14 תייצג אף אותה.

2.

עיינתי בנימוקי הבקשות להארכת מועד ובעתירה המצורפת לבש"א 295/14 ועם כל ההבנה לכאבם של המבקשים ושל בני משפחתם סבורני כי לא ניתן לקבל את הבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף - אשר על פי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, תשמ"ד-1984 יש להגישה בתוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין - ומשכך אין לקבל לרישום את ההליך שהגשתו התבקשה מטעם אימו של הקטין או לאפשר הגשתו של הליך נוסף על ידי המבקשים כולם.

כמתואר לעיל המבקשים עותרים למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דין אשר ניתן במסגרת הליך של דיון נוסף. המבקשת בבש"א 295/14 הפנתה בעתירה שהגשתה התבקשה להחלטה שניתנה בבש"א 1481/96 נחמני נ' נחמני , מט(5) 598 (1996), בה נקבע כי בית המשפט מוסמך להורות על קיומו של דיון נוסף גם בפסק-דין אשר ניתן בהרכב מורחב של שופטים, ולא רק בפסק-דין שניתן בהרכב תלתא (הגם שהובהר בהחלטות מאוחרות יותר כי "קשה להעלות על הדעת מהו המקרה שבו אכן תופעל סמכות זו ובית המשפט ייאות לקיים דיון נוסף בפסק דין שניתן במותב שבעה" (דנג"ץ 10030/06 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל , פסקה 7 (10.1.2007)).

ואולם החלטה זו אליה הפנתה המבקשת עניינה במקרה בו פסק הדין ניתן בהרכב מורחב מראשיתו (דהיינו בהליך ערעורי או בעתירה בבג"ץ), והובהר בפסיקה כי הלכה זו אינה חלה עת מתבקשת עריכתו של דיון נוסף בפסק דין אשר ניתן במסגרת עתירה לדיון נוסף, ובהקשר זה נקבע מפורשות כי: " אין דיון נוסף על דיון נוסף . הוראת סעיף 18 לחוק-יסוד: השפיטה, המאפשר דיון נוסף על "עניין שפסק בית המשפט העליון", מכוונת לעניין שנדון לראשונה בבית המשפט העליון ולא לדיון הנוסף עצמו" [ההדגשה הוספה] (בש"א 5388/95 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מט (5) 196 (1996). כן ראו: דנ"פ 3391/95 בן ארי נ' מדינת ישראל (20.7.1997); דנ"א 7521/97 כידון נ' תאומים

(5.3.1998)).

עוד הדגיש בית משפט זה כי "דיון נוסף על דיון נוסף - בלא שנתחדש דבר בין ההכרעה בדיון הנוסף לבין הבקשה לעריכת דיון נוסף על דיון נוסף - אינו מוכר לדין בישראל... דיון נוסף שערך בית-משפט עליון בפסק-דין של בית-משפט עליון, הינו, על-דרך העקרון, סוף פסוק - ככל שבית-המשפט נוגע בדבר" (בג"ץ 2882/00 מ.מ.ט. מטה מותקפי הטרור (ע"ר) נ' שר הבטחון (17.4.2000)). הלכה זו מבוססת על התכליות העומדות ביסוד מוסד הדיון הנוסף, אשר אמנם מאפשר לערוך במקרים חריגים המצדיקים זאת נדבך דיוני נוסף מעבר להליכים המקובלים, כך שפסק דין שניתן בפני מותב של בית משפט זה ילובן פעם נוספת בפני מותב רחב יותר של שופטים. אך גם נתיב חריג זה אינו יכול לאפשר קיומם של דיונים באותו עניין ללא סוף (ויוזכר כי העניין דנן נדון מפאת חשיבותו ורגישותו בפני ארבעה מותבים).

משכך ומשבהתאם לאמור ועל פי הדין הנוהג כלל לא ניתן לעתור לדיון נוסף בפסק דין שניתן בבית משפט זה במסגרת עתירה לדיון נוסף, ומשאין מקום לקבל לרישום הליך אשר עצם הגשתו אינה מוכרת בדין, סבורני כי על אף חשיבות, מורכבות ורגישות הסוגיה שעל הפרק, אין מקום לקבל איזו מבקשות הארכה שבפניי.

אשר על כן, הבקשות נדחות.