בש"א 3053/03 לילך בן עמי ו- 27אח' נ. הדר הצפון- הנדסה ובניה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד בע"א 11168/02 (וע"א 597/03, אשר הדיון בהם אוחד).

1.ביום 12.11.02 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי במסגרת ת"א 621/95. על פסק דין זה הוגשו שני ערעורים, ע"א 11168/02 אשר הוגש ביום 29.12.02 וכן ע"א 597/03, אשר הוגש ביום 19.1.03 (להלן: הערעורים העיקריים). הדיון בשני התיקים הנ"ל אוחד, והמבקשים מבקשים כי יוארך להם המועד להגשת ערעור שכנגד בשני הערעורים העיקריים.

2.המבקשים טוענים, כי הבקשה להארכת מועד הוגשה לשם הזהירות בלבד וכי לא חלף המועד להגשת ערעור שכנגד. לפי טענה זו, המבקשים קיבלו את הודעת הערעור שכנגד מטעם המשיבים 4-5 (שהוגשה במסגרת ע"א 597/03) רק ביום 6.3.03 ועל כן טרם חלפו 30 הימים ממועד קבלת הודעת הערעור שכנגד. אין ממש בטענה זו. הערעור שכנגד הנ"ל הוגש על ידי בעלי דין, שהם משיבים בשני הערעורים העיקריים המאוחדים. על פי הדין, יכולים המבקשים להגיש ערעור שכנגד רק, ואך ורק, כנגד המערערים באותם הליכים, ולא נגד המשיבים. בד בבד, ערעור שכנגד אינו יכול להיות מוגש נגד המבקשים, שהם משיבים בהליכים האמורים. במצב זה, לא הובהר מדוע יש למנות, כטענת המבקשים, את המועדים להגשת ערעור שכנגד מטעמם מן המועד בו הוגש ערעור שכנגד על ידי משיבים נוספים בהליכים הרלוונטיים. לעמדה זו אין גם כל אחיזה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. לפיכך, יש לדחות טענה זו.

3.מכאן, כי נדרשת הארכת מועד לצורך הגשת ערעור שכנגד. ברם, בטרם אדרש לעניין זה מן הדין לדון בטענת המשיבים, לפיה אין הדין מאפשר הגשת ערעור שכנגד בעניינים אותם מבקשים המבקשים להעלות במסגרת ערעור כזה, שכן אין עניינים אלה נופלים לגדר "אותו עניין" של הערעורים העיקריים. אכן, אם צודקים המשיבים בטענה זו, אין יסוד להגשת הערעור שכנגד המבוקש, וממילא, אין מקום להאריך את המועד לשם כך.

הלכה היא, כי הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש, והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המנוחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי (בש"א 4691/91, מדינת ישראל ואח' נ' אוזן , פ"ד מה (5) 695, 700). מבחן הקשר הענייני שבין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד לא נתפרש באופן דווקני. לעניין זה צויין, כי "בין ערעור עיקרי וערעור שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה"(דברי כב' השופטת ד' דורנר בר"ע 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח ואח' נ' תעשיות קיסריה פולימרים , תקדין עליון כרך 99 (4) 241, תשנ"ט/תש"ס 1999). כן צויין, באותה פרשה, כי על הערעור שכנגד "..... לנבוע מאותו ערעור עיקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת הערעור או למצער בעניינים הקשורים להם". להשלמת התמונה הנורמטיבית יצויין, כי בפסיקה נקבע כלל לפיו במקרה של ספק ביחס לאפשרות הגשתו של ערעור שכנגד, פועל הספק לטובת מגישו של הערעור שכנגד, (עניין אוזן הנ"ל).

על רקע זה אבחן את עובדות המקרה שבפניי.

א.אשר לסוגיית הקיזוז מול המשיבים 1-3. במרכזו של ע"א 11168/02, שהוגש על ידי המשיבים 1-3, עומדת שאלת גובה הפיצוי שנפסק לטובת המשיבים, בגין ליקויי בניה. הודעת הערעור שכנגד, ככל שהיא מתייחסת לסכום הקיזוז של התביעה שכנגד, נועדה אף היא להעלות טענות הנוגעות לגובה הפיצוי. יש לראות בנושאים אלו כאותו עניין לצורך ערעור שכנגד. כך נהגה הפסיקה במקרים דומים, כאשר ראתה בטענות בדבר חיובים הדדיים שונים בין בעלי הדין, אשר הועלו על מנת להביא לקיזוזם של חיובים אלה מאלה, כטענות ב"אותו עניין", גם כשאלה חרגו מן הנושא המוגדר של הערעור העיקרי (ראו ע"א 4836/90 פמ"ר חב' לבניין ולעבודות ציבוריות בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ , פ"ד מח(2) 560; ע"א 8623/01, צור שפי נ' עתידות חברה לפיתוח ערד בע"מ , דינים עליון, סא 914).

ב.אשר לנושאים שעניינם תשלום הוצאות משפט ואגרה, וערעור על גובה פסיקת שכ"ט עו"ד בבית משפט קמא. עניינים אלו לא עולים בערעורים העיקריים. אכן, לעתים יכולה להיות הקרנה בין ערעור (או ערעור שכנגד) העוסק במחלוקת לגופה, לבין ערעור (או ערעור שכנגד) העוסק בעניין שכר הטירחה, או ההוצאות, באופן המצדיק לראות את שני ההליכים כעוסקים באותו עניין. כך היה בבש"א 6732/94, זילברמן נ' שנפלד , שם סב הערעור העיקרי על מיעוט ההוצאות, ואילו הערעור שכנגד התייחס לעצם החבות, ונקבע כי המדובר באותו עניין, שכן הכרעה בערעור שכנגד עשויה להשליך על עניין ההוצאות, נשוא הליך הערעור העיקרי. ברם, זה אינו המצב בענין שבפניי, ולא ראיתי, גם על פי הגישות המרחיבות אשר הוזכרו לעיל, מקום לאפשר ערעור שכנגד בנושאים אלה, לאחר שלא הועלו במסגרת הערעורים העיקריים ולאחר שהמבקשים לא ראו להגיש ערעור עיקרי בנושאים אלה.

4.יוצא, כי לענין אחרון זה אין מקום למתן ארכה לצורך הגשת ערעור שכנגד. עם זאת, הואיל ובעניין הקיזוז ניתן להגיש ערעור שכנגד, עולה הצורך לבחון האם קיימת עילה להאריך את המועד לשם כך. ככלל, קיומו של הליך אחר תלוי ועומד לפני בית המשפט מהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגיש הליך אחר באותו עניין (ע"א 7044/93 - אסתר גורה נ' מרדכי גורה תק-על 94(4), 218). הלכה זו הוסברה בכך, ".... שאם ממילא עניין מסויים תלוי ועומד לפני בית המשפט וטרם נדון, אין הצדקה למנוע הגשת הליך אחר, אשר נסב על אותו עניין והוגש באיחור, שהרי לא נגרם עיכוב בעבודת בית המשפט ולא עינוי דין לצדדים" (שם). על רקע זה, הקלה הפסיקה עם מבקש ארכה לצורך הגשת ערעור שכנגד, ונקבע כי אם ".... קיימת סיבה סבירה לאיחור, גם אם סיבה זו אינה מתעלה ל'טעם מיוחד', יכול בית המשפט לראות בעובדה שערעור באותו עניין תלוי ועומד באותו בית משפט 'טעם מיוחד' להארכת המועד" (שם, שם).

מן הבקשה שבפניי עולה, כי סיבת האיחור בהגשת הערעור שכנגד היתה, שבמסגרת הליכים למתן פסיקתא בבית המשפט המחוזי, בדיון ביום 25.3.03, הועלתה טענה על ידי בא כוח המשיבים 1 – 3, בנוגע לפירושו של פסק הדין בנושא הקיזוז. המבקשים טוענים, כי המחלוקת הפרשנית שנתגלתה הפתיעה אותם, ועל מנת להעמיד את העניין הנדון על מכונו, הם מבקשים להגיש את הערעור שכנגד. בקשת הארכה שבפניי הוגשה ביום 30.3.03. הערעורים בהם מבוקש להגיש ערעור שכנגד הוגשו בימים 29.12.02 ו-19.1.03. מועד הדיון שנקבע בערעורים הוא ביום 22.12.03.

במקרה דנן, הגישו המבקשים בקשה למתן פסיקתא לבית משפט קמא בעניין ההליך נשוא הערעורים העיקריים. הבקשה הראשונה הוגשה ביום 5.12.02 וביום 19.1.03 הוגשה בקשה מתוקנת למתן פסיקתא. הדיון בעניין הפסיקתא נערך ביום 25.3.03, ומיד בסמוך לתאריך זה הוגשה בקשת הארכה שבפני. לאור המבחנים המקלים בעניין ארכה, כאשר מדובר בעניין תלוי ועומד, יש לראות בנסיבות המתוארות כטעם סביר לאיחור, ועל כן אני נענה לבקשת הארכה שהליך שבכותרת.

סיכומו של דבר, בקשת הארכה להגשת ערעור שכנגד מתקבלת. המבקשים יגישו, תוך 30 יום מקבלת החלטה זו, הודעת ערעור שכנגד בע"א 11168/02, ויהיו רשאים להעלות בה את טענותיהם לעניין קיזוז סכום התביעה שכנגד.

אשר להמשך הטיפול בערעורים שהוגשו. מועד הדיון שנקבע ליום 22.12.03 ייוותר על כנו. אשר למועדי הסיכומים, המערערים בע"א 11168/02 והמערערים בע"א 597/03 יגישו את סיכום טענותיהם עד יום 15.6.03.

המשיבים בשני הערעורים הנ"ל יגישו את סיכום טענותיהם עד יום 27.7.03. על המבקשים בהליך שבכותרת, אם וככל שיגישו ערעור שכנגד על פי החלטה זו, וכן על המשיבים 5-6 בע"א 597/03, הם המערערים שכנגד בערעור האמור, להגיש את סיכום טענותיהם בערעור (או בערעורים) שכנגד עד יום 27.7.03, ורשאים הם להגיש את סיכומיהם בערעורים יחד עם סיכום הטענות בערעורים שכנגד במסמך אחד, בהיקף של שני סיכומי טענות, הכל לפי ההוראות שנקבעו בצו לסיכומים מיום 9.3.03.

המשיבים שכנגד בערעור שכנגד שהוגש (ובזה שיוגש, אם יוגש, על פי החלטה זו), יגישו את סיכום טענותיהם בערעור (או בערעורים) שכנגד עד יום 14.9.03. המערערים בע"א 11168/02 ו – 597/03 יהיו רשאים להגיש בתוך אותה תקופה סיכומי תשובה בערעורים האמורים, ורשאים הם להגיש את סיכומי התשובה בערעורים יחד עם סיכום הטענות בערעור או בערעורים שכנגד במסמך אחד, בהיקף של סיכום טענות וסיכום תשובה, הכל לפי ההוראות שנקבעו בצו לסיכומים מיום 9.3.03.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות בבקשה זו.