ע"א 597/03 אליוט טרייסמן נ. בן עמי לילך ו- 27 אח'

1.הערעורים בעיקרם הינם ערעורים בשאלות שבעובדה והבהרנו לצדדים כי באלה לא נתערב. נוכח הערותינו, הטיעון בערעורים שלפנינו התמקד בשלושה עניינים.

א.עורך-דין הרשקוביץ, בא-כוח המערערים בע"א 11168/02 – הקבלנים – טען כי שגה בית המשפט קמא בכך שחייב את מרשיו בגין ליקויי הבניה, בנוסף על הסכומים שנקבעו על ידי המומחה מטעם בית המשפט, לא רק בהפרשי הצמדה מתאריך 1.1.01 ועד לתשלום, אלא גם בריבית שנתית בשיעור של 7%; החל מיום 9.3.94 (שהוא סוף תקופת הבדק) ועד לתשלום בפועל. כן טענו הם כי שגה בית המשפט בכך שחייב אותם מלבד בפיצוי של אחת ממשפחות הדיירים, משפחת הגואל, בגין ליקויים בריצוף ששולמו, גם בפיצוי עבור פינוי ביתם ועוגמת הנפש שנגרמה להם אף על פי שלפי קביעתו לא היה עוד צורך במועד פסק הדין בתיקון הריצוף.

ב.על טענת הריבית השיב בא-כוח הדיירים, עורך-דין צח, כי גובה הריבית נקבע על פי סעיף 80 לחוזה בין הצדדים וכי מטעם זה אין מקום להתערב בשיעורה, והדגיש כי גם הסכום בו חוייבו הדיירים בתשלום לקבלן נושא אותה ריבית. עוד טען בא-כוח הדיירים מנגד, כי שגה בית המשפט קמא טעות חשבונית בכך שחייב את מרשיו לשאת בסכום החוב לקבלן בסך 86,278 ש"ח, משום שבמקום לחשב את סכום יתרת החוב רק בהתייחס ל-14 משפחות הדיירים שהיו צד להליכים בפניו, קבע סכום שהביא בחשבון את חובן של 25 משפחות ובהן 11 משפחות שלא היו כלל צד להליכים. בהתאם לכך סכום החוב הנומינלי צריך להיות 48,300 ש"ח.

ג.עורכת-דין בונשטיין, באת-כוח המערערים בע"א 597/03 – האדריכלים – צמצמה את טיעוניה לפנינו והתמקדה בטענה כי משהעריך בית המשפט את הפיצוי בו חויבו מרשיה בערכים דולריים נכון ליום מתן פסק הדין, לא היה מקום להוסיף על הפיצוי הצמדה וריבית משנת 1994 (מועד תקופת הבדק). לטענתה, האדריכלים לא היו צד לחוזה שבין הקבלנים לדיירים ולכן אין בסיס לחייבם בריבית על פי החוזה בשיעור של 7%.

שקלנו טענות אלה, ובאנו למסקנה כי יש ממש בחלק מטענותיהם של באי-כוח בעלי הדין ומטעם זה החלטנו לקבל את ערעוריהם בחלקם, הכל כמפורט להלן:

2.א. אשר לטענות הקבלנים, אין אנו רואים מקום להתערב ביחס לסכום שנפסק למשפחת הגואל בגין ליקויי הריצוף. גם אם לא נאלצו בני המשפחה לפנות בפועל את ביתם, הסכום שניתן להם כפיצוי נועד לפצותם בגין הטרדה ואי הנוחות שנגרמה להם, ובשל הזכות לפינוי בעת ביצוע העבודות, בין אם מומשה ובין אם לא.

הערעור בנקודה זו נדחה.

ב.אשר לטענה שהעלו הקבלנים בעניין הריבית; מקובל עלינו כי סעיף 80 בחוזה שבינם לבין הדיירים נועד לשערך סכומי כסף שיש לשלמם במסגרת היחסים בין הצדדים ושולמו בפיגור. כיוון שמדובר בתיקונים לליקויי בנייה אשר הוערכו בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, נכון לתאריך חוות הדעת 1.1.01 הרי שהסכום שנקבע לתשלום על פי חוות הדעת התגבש רק במועד זה. לפיכך ישאו המערערים בתשלום כשהוא נושא הפרשי הצמדה מאותו מועד ועד לתשלום בפועל כפי שנקבע בפסק הדין, וכן ריבית בשיעור של 7% לשנה ממועד זה ועד לתשלום בפועל.

אשר לחיוב בריבית בה חויבו האדריכלים (המערערים בע"א 597/03), אנו מקבלות את הטענה כי סעיף 80 לחוזה לא חל על עניינם. לפיכך ישאו התשלומים בהם חויבו, בריבית דולרית ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל בהתאם לדין הנוהג באשר לריבית דולרית באותה עת.

ג.אשר לטענת הדיירים בדבר הטעות החשבונית שנפלה בסכום החיוב הכספי שלהם לקבלנים, הטענה מתקבלת והסכום יועמד על סך 48,300 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה כחוק וריבית שנתית בשיעור של 7% מיום אישור החשבון הסופי, 9.3.93, ועד לתשלום בפועל.

הערעורים מתקבלים, אפוא, במובן האמור ובכפוף לכך יתר חלקי הערעורים נדחים.

כל צד ישא בהוצאותיו בערעורים אלה.