בש"א 3157/17 שושנה קואליו נ. איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.לפניי בקשה שהגישה המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' השופט ש' מזרחי מבית משפט השלום בתל-אביב-יפו שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה.

ההחלטה ניתנה ביום 7.3.2017 ולטענת המבקשת היא הגיעה לידיה "כמה ימים" לאחר מכן. לטענת המבקשת, המייצגת עצמה בבקשה הנוכחית, פנתה היא טלפונית "למוקדנית של מערכת בתי המשפט" כדי לקבל "מידע והנחיות" להגשת ערעור על החלטת הפסלות, ונמסר לה כי עליה להגישו בבית המשפט המחוזי. לטענתה החומר נשלח על ידה בדואר מהיר לבית המשפט המחוזי ביום 23.3.2017, וכעבור מספר ימים הסתבר לה כי היה עליה להגיש את הערעור לבית המשפט העליון, והיא שלחה את כתבי בי-הדין לבית המשפט העליון ביום 4.4.2017. עם זאת המסמכים שנשלחו לא היו מספקים (למשל היתה חסרה חתימה ולא צורפה בקשת ארכה), והבקשה שלפניי הוגשה לבסוף ביום 9.4.2017. ביום 20.4.2017 הוסיפה המבקשת והגישה תצהיר לתמיכה בבקשת הארכה.

מן המסמכים שצורפו וכן מאתר "נט המשפט" עלה כי המבקשת היתה מיוצגת בערכאה קמא במועד מתן ההחלטה בבקשת הפסלות. כן לימדה בדיקה באתר "נט המשפט" כי ההחלטה נשלחה לבא-כוחה, עורך הדין כצנלסון, ביום 7.3.2017 בדואר אלקטרוני. משכך התבקש הוא להבהיר מתי יידע את המבקשת על ההחלטה. בתגובה שהגיש ציין עורך הדין כצנלסון כי לא יידע את המבקשת על קבלת ההחלטה, היות והיא הודיעה לו כי היא מעיינת באופן עצמאי בהחלטות באתר "נט המשפט". עוד הוגשה הודעה מטעם המבקשת עצמה, אותה כינתה "הודעת הבהרה ... לגבי מועד קבלת ההחלטה". בהודעה זו שבה המבקשת על הטענה כי קיבלה "הודעה רשמית" על ההחלטה "מספר ימים" לאחר מועד הינתנה, והוסיפה כי סמוך לאחר מועד מתן ההחלטה פנתה לבית משפט השלום לקבלת עותק של ההחלטה (ולמחרת ההחלטה הגיעה אליה בדואר).

2.לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

הבקשה הוגשה לבית משפט זה כחודש לאחר מועד מתן ההחלטה. לטענת המבקשת העיכוב נגרם בעיקרו בשל שגגה לעניין הערכאה בה היה עליה להגיש את הערעור. המבקשת אמנם אינה מיוצגת בהליך זה והגישה את הבקשה בעצמה, אולם גם בעל דין שאינו מיוצג העותר למתן ארכה בשל טעות נדרש להוכיח כי מדובר בטעות אשר "[א]דם סביר היה יכול להיקלע אליה" במישור האובייקטיבי או במישור הסובייקטיבי (ראו בש"ם 6229/11 דון - יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה , פסקה 8 (10.12.2001)). בענייננו אין מדובר בטעות סבירה במישור האובייקטיבי (שהרי הערכאה אליה יש להגיש את ערעור הפסלות קבועה בדין ברור - הוראת סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984), ואף לא שוכנעתי כי הטענות שהעלתה המבקשת בבקשתה מצביעות על סבירות התנהלותה או על סבירות הטעות במישור הסובייקטיבי. המבקשת טוענת כי פנתה למוקדנית של מערכת בתי המשפט וכי זו מסרה לה כי עליה להגיש את הערעור בבית המשפט המחוזי. המבקשת לא פירטה להיכן באופן מדויק התקשרה ובאיזה תאריך נערכה אותה שיחה נטענת, כך שקיים קושי לקבוע כי פעלה בשקידה סבירה.

מכל מקום לטענת המבקשת הערעור נשלח על ידה לראשונה בדואר לבית המשפט המחוזי ביום 23.3.2017. ואולם למקרא הבקשה וההודעה המשלימה נותרה אי בהירות בשאלה האם במועד בו הגיע ההליך לבית המשפט המחוזי בפועל (מועד שאינו ידוע, יש להניח כי סמוך לאחר שליחתו בדואר) חלף המועד להגשת הערעור. זאת משום שהמערערת הותירה לוט בערפל את המועד המדויק בו ידעה על ההחלטה ואת המועד המדויק בו זו הגיעה לידיה שלה. על כן, גם אם נוכח המחלוקות בין המבקשת לבא-כוחה והבהרתו כי לא יידע אותה על ההחלטה אין לראות את מועד המצאת ההחלטה לידיו, כפי שהוא מעודכן במערכת "נט המשפט", כמועד אשר ממנו יש למנות את הימים להגשת הערעור, הרי שאין בידי לקבוע על יסוד הטענות שפרשה המבקשת לפניי כי היא עשתה ניסיון להגיש את הערעור, ולוּ בבית המשפט המחוזי, במועד - כלומר בתוך עשרה ימים מן המועד בו התקבלה ההחלטה לידיה (ויודגש כי אין בפי המבקשת טענה כי לא ידעה מהו פרק הזמן הנתון לה להגשת הערעור).

עוד אציין כי גם מן המועד בו הסתבר למבקשת כי פנתה בשוגג לבית המשפט המחוזי (30.3.2017) ועד למועד הגשת הבקשה דנן חלפו עשרה ימים נוספים (לטענתה בין היתר בשל תקלות שונות), אך ניתן היה לצפות כי לפחות בנקודת זמן זו תפעל היא ללא שיהוי. זאת בפרט נוכח מהות ההליך שהגשתו מתבקשת - ערעור על החלטה בבקשת פסלות - הליך אשר על פי טיבו יש לבררו במהירות האפשרית על-מנת להימנע משיבושים אפשריים של הדיון בערכאה הדיונית וכן כדי להסיר את החשש הכרוך בטענות הפסלות. עוד יוזכר כי נוכח אופיו זה של הליך הפסלות נקבע בפסיקה כי יש לנקוט גישה מצמצמת וזהירה בבחינת בקשות להארכת מועד להגשת ערעורי פסלות (ראו: בש"א 1635/09 דונבוק נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (3.3.2009)).

לכל האמור אוסיף כי לאחר עיון בחומר שצורף סבורה אני כי סיכויי הערעור אינם תומכים אף הם במתן ארכה ומטים את הכף לדחיית הבקשה. מהודעת הערעור המצורפת לבקשה עולה כי למבקשת טרוניות נגד בא-כוחה, עורך הדין כצנלסון, אולם אלו וודאי שאינן מצדיקות את פסלות השופט היושב בדין. בהתחשב באמור ובשים לב למבחן אשר על פיו נבחנת בקשה לפסלות שופט, חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, התרשמותי היא שסיכויי הערעור נמוכים.

נוכח משקלם המצטבר של הטעמים האמורים ובהתחשב בגישה הקפדנית והמצמצמת הנוהגת כאמור בבחינת בקשות ארכה להגשת ערעור פסלות, איני סבורה כי המבקשת הרימה את הנטל להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה, ועל כן אין מקום להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות.