בש"א 3199/07רינה בן צבי נ. מנהל מס שבח חדרה

זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ מיום 5.3.2007, לפיה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערעור.

1.

ביום 10.1.2000 נמחקה עתירה שהגישה המערערת לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 1526/99), לאחר שהובהר לה כי באפשרותה לפנות בערר על החלטת מנהל מס שבח מקרקעין בעניין סכומי הכסף המגיעים לה לטענתה כהחזר מס בגין ביטול עסקת מקרקעין. המשיבים מצידם הסכימו באותו הליך שלא לחסום את פנייתה בדרך של ערר על אף האיחור בהגשתו. ביום 14.9.2000 החליטה ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963 שליד בית המשפט המחוזי בחיפה לדחות את הערר שהגישה המערערת כאמור, והחלטה זו הומצאה למערערת ביום 18.9.2000.

2.

כשש שנים לאחר מכן, ביום 16.1.2007, ביקשה המערערת ארכה להגשת ערעור על החלטה זו, אך בקשתה נדחתה על ידי הרשמת בהחלטה מיום 5.3.2007, בקובעה כי על פי סעיף 90 לחוק מיסוי מקרקעין המועד להגשת ערעור על החלטת ועדת הערר הינו 45 ימים מיום מתן פסק הדין ואין בבקשת המערערת טעמים מיוחדים המצדיקים את מתן הארכה המבוקשת בשים לב לאיחור הניכר שבו מדובר. עוד נקבע כי מצבה הכלכלי של המערערת לא הוכח וכי מכל מקום אין בכך או בעובדה שאינה מיוצגת כדי להצדיק את האיחור, שכן המערערת הייתה יכולה לפנות ללשכה לסיוע משפטי או להגיש בקשה לפטור מאגרה ומעירבון. עוד נקבע כי טענותיה של המערערת שלא נתאפשר לה להגיש את הערעור במועד בשל מפח הנפש שנגרם לה בעקבות החלטת ועדת הערר ובשל מצבה הנפשי לגביו לא הוצגו כל ראיות, אף הן אינן מהוות הסבר ראוי לאיחור הניכר בהגשת הבקשה. לבסוף, קבעה הרשמת כי סיכויי ההליך אינם טובים משום שהחלטת ועדת הערר אינה מעוררת כל שאלה משפטית אשר בגינה נתונה לנישום זכות ערעור בפני בית המשפט העליון.

על החלטה זו נסוב הערעור שבפניי. המערערת הכבירה טענות נגד החלטת הרשמת ועוד טענה כי חזקה על בית המשפט הגבוה לצדק שלא היה מאפשר לה לפנות לועדת הערר באיחור אילו סבר שאין בטענותיה ממש.

3.

דין הערעור להידחות. המערערת לא הצביעה בבקשתה להארכת מועד על טעם מיוחד המצדיק היענות לבקשה. הטענות שהעלתה אף אם נכונות הן, אינן מצדיקות איחור של שש שנים תמימות בהגשת הערעור וגם לגופו של עניין, צדקה הרשמת בקובעה כי סיכויי הערעור קלושים. אשר על כן לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה.

הערעור נדחה.