בש"א 3204/11 מאיר הוניגבוים נ. טפחות בנק למשכנתאות והשקעות בע''מ

1.

לפניי בקשה שכותרתה "הודעות, בקשה להארכת מועד (ולחלופין ערעור / בקשת רשות ערעור)". לבקשה צורף חומר רב שהמבקש ראה להגישו תחת הכותרת "כרכים" א'-ד'.

2.

למיטב הבנתי, המבקש המייצג את עצמו מעוניין להשיג על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת י' שיצר) מיום 11.4.2011 אשר הותירה ללא שינוי החלטה קודמת מיום 31.3.2011. באותה החלטה, קבעה כב' השופטת שיצר כי "מחמת הספק" היא מקבלת את ערעור המבקש על החלטת רשם בית-המשפט המחוזי (כב' השופט ח' ברנר) מיום 15.12.2010, ומאפשרת למבקש אורכה להגשת ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום. יחד עם זאת, נקבע כי "לאור התנהלות המבקש וההליכים המורכבים והשגויים שהוא מסבך בהם את כל הנוגעים בדבר" תותנה הארכת המועד להגשת הערעור בכך שהמבקש יישא בהוצאות הבקשה בסך 15,000 ש"ח שיופקדו בקופת בית-המשפט המחוזי עד יום 10.4.2011. יוער כי בכותרת בקשתו שלפניי ציין המבקש כי בקשתו להארכת מועד מתייחסת להחלטותיו הנ"ל של בית-המשפט המחוזי מיום 11.4.2011 ומיום 31.3.2011, וכן ל"כל ההחלטות הנלוות והמובילות אליהן והנובעות מהן...". מיד לאחר פירוט נימוקי הבקשה - תחת חוצץ "החלטות" - צורפו שתי ההחלטות של בית-המשפט המחוזי מיום 11.4.2011 ומיום 31.3.2011. נראה כי יתר ההחלטות שצורפו במסגרת ארבעת "הכרכים" שהגיש המבקש, הובאו בניסיון להבהיר את הרקע שקדם להליך שהתקיים לפני כב' השופטת שיצר.

3.

בבקשה שלפניי עותר המבקש לכך שתינתן לו אורכה להגשת הליך ערעורי על החלטותיו האמורות של בית-המשפט המחוזי בדונו כערכאת ערעור על החלטת כב' הרשם ברנר. לטענת המבקש, בכוונתו להגיש "הליכים המיועדים לבטל מיסודן את החלטות דלמטה", וכי אם החלטות אלה יבוטלו ממילא יתייתר הצורך בהגשת הליך ערעורי לבית-משפט זה. מכאן הבקשה להאריך את המועד להגשת ההליך הערעורי עד להכרעה "בהליכי הביטול" – כך לשון הבקשה.

דין הבקשה להארכת מועד להידחות. כוונתו של המבקש להגיש הליכים לביטול "החלטות דלמטה", אין די בה כדי להצדיק קבלת אורכה עד למתן הכרעה באותם הליכים שטרם הוגשו ושטיבם לא ברור די הצורך, ואף לא ידוע לוח הזמנים לבירורם. לפיכך, הבקשה להארכת מועד נדחית.

4.

יחד עם זאת, הבקשה שבכותרת הוגשה ביום 26.4.2011, קרי- בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הליך ערעורי על החלטות בית-המשפט המחוזי מיום 11.4.2011 ומיום 31.3.2011. יתרה מזאת; בהמשך נימוקי בקשתו של המבקש להארכת מועד, נכתב כי "לחלופין... מוגש בזאת ערעור (בזכות) או מבוקשת רשות ערעור", תוך פירוט טענות המבקש לגופם של דברים כנגד החלטותיה של כב' השופטת שיצר בדונה כערכאת ערעור על החלטת כב' הרשם ברנר. בהקשר זה, יובהר כי הליך ערעורי צריך להיות מוגש למזכירות בית-המשפט כהליך נפרד באמצעות הגשת כתב-בית-דין מתאים, ולא כעניין חלופי לנימוקי בקשה להארכת מועד.

בשים לב לעובדה שהבקשה שלפניי הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין, ובהתחשב בכך שכבר פורטו במסגרתה נימוקי השגתו של המבקש לגופם של דברים, אני רואה לאפשר למבקש להגיש הליך ערעורי על החלטותיו של בית-המשפט המחוזי מיום 31.3.2011 ומיום 11.4.2011 בדונו כערכאת ערעור על החלטת כב' הרשם ברנר מיום 15.12.2010, וזאת תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. בהתייחס לטיעוני המבקש ולשם מניעת התדיינות מיותרת בעתיד, יובהר בזאת כי אם צדדים נוספים להליך מעוניינים להצטרף להשגות המבקש על החלטותיו הנדונות של בית-המשפט המחוזי, עליהם לעשות כן בתוך אותו מועד.

5.

בהתייחס לטענות המבקש לעניין סיווג ההליך הערעורי, יצוין כי הדרך הדיונית המתאימה להשיג על החלטות בית-המשפט המחוזי בדונו כערכאת ערעור על החלטת רשם בית-המשפט המחוזי, היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור שכן מדובר בערעור ב"גלגול" שלישי (ואף למעלה מכך). אמנם, לטענת המבקש החיוב בהפקדת הוצאות בסך 15,000 ש"ח נכללה רק בהחלטת כב' השופטת שיצר ולא בהחלטת כב' הרשם ברנר. עם זאת, כבר נפסק כי עצם העובדה כי בפסק-דין של ערכאת ערעור מצויים שינוי או הכרעה חדשה שלא נכללו בהחלטת הערכאה הראשונה, אין די בה כדי להוציא את המקרה מגדר "גלגול" שלישי ולהקנות זכות ערעור (ראו למשל: בר"ש 1958/09 ברי נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב , פיסקה ח והאסמכתאות המובאות שם (לא פורסם, 10.5.2009)).

6.

סיכומם של דברים; הבקשה להארכת מועד נדחית. עם זאת, אני מאפשרת למבקש להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת שיצר) מיום 11.4.2011 ומיום 31.3.2011 בדונה כערכאת ערעור על החלטת רשם בית-המשפט המחוזי (כב' השופט ברנר) מיום 15.12.2010, וזאת תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. המבקש יציין את דבר האורכה בפתח בקשת רשות הערעור ויצרף החלטתי זו אליה. המזכירות תתייק החלטה זו בתיק השופט לכשייפתח ההליך. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.