בש"א 3226/07 חיים רבינוביץ ז"ל נ. כץ דוד

לפני בקשה למתן ארכה להגשת ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר במסגרתו נדונה שאלת החשבונות לפיהם מחויב המבקש ז"ל לשלם כספים למשיב וזאת לאחר שבשלב ראשון של המשפט חויב המבקש לגלות את חשבונותיו. פסק הדין ניתן ביום 28.2.07. פסק הדין תוקן וההחלטה המתקנת הומצאה לב"כ המבקש ביום 10.4.07. הבקשה שלפני הוגשה ביום 11.4.07, קרי בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערעור. בבקשה הובהר כי ביום 8.4.07 נפטר המבקש וכי טרם מונה מנהל עזבון ואף טרם ניתן צו הקובע את זהות יורשיו ולפיכך בשלב זה אין מי שמוסמך על פי דין לנהל הליכים משפטיים מטעם העזבון. במצב דברים זה, בקשת ב"כ המבקש היתה למתן ארכה להגשת ערעור עד ליום 1.9.07 וזאת על מנת לאפשר למנהל העזבון או יורשי המנוח לגבש את דעתם בנוגע להמשך ההליכים בתיק.

2.

המשיב התנגד לבקשה. לטענתו, אין הצדקה ליתן מראש ארכה כה ארוכה להגשת הערעור, שכן באפשרות יורשי המבקש להגיש ערעור מטעמם במועד הקבוע בדין ולהגיש במקביל בקשה לחילופי בעלי דין. המשיב הבהיר כי קבלת בקשתו של ב"כ המבקש עלולה לגרום לדחייה ארוכה של ההליך וכן לדחות אף את המועד שבו עליו להגיש ערעור מטעמו על פסק הדין. המשיב מפנה בעניין זה להחלטתי בבש"א 8274/06 יורשי עזבון המנוח עלי רשידי נ' נכסי הלכה בע"מ (לא פורסם). עוד נטען על ידו, כי עם מות המבקש, פקע ייצוגו על ידי בא כוחו ומטעם זה ספק אם בא כוחו של המנוח היה זכאי להגיש את הבקשה למתן ארכה.

3.

בהחלטתי מיום 24.5.07 התבקש ב"כ המבקש להבהיר מי מוסמך לייצג את יורשי המבקש ובכלל זה לבחון את הצורך במינוי מנהל עזבון זמני על מנת להימנע מפגיעה בזכויות היורשים ובעזבון. בהודעת ב"כ המבקש מיום 11.6.07 הובהר כי התברר שהמנוח הותיר אחריו צוואה בכתב ידו ולפיה אלמנתו היא היורשת היחידה. לפיכך, ביום 31.5.07 הוגשה על ידה בקשה לרשם לענייני ירושה לצו קיום הצוואה אולם טרם ניתן הצו. עוד הובהר כי אלמנתו של המנוח הסמיכה את ב"כ המבקש להגיש את הבקשה שלפני.

4.

מהודעת ב"כ המבקש עולה כי אלמנת המבקש הינה היורשת היחידה של המבקש, וכי ב"כ המבקש הוסמך על ידה להגיש את הבקשה שלפני. במצב דברים זה, אף אם טרם הסתיים ההליך הפורמאלי של מתן צו קיום צוואה או צו קיום ירושה, אין כל מניעה בהגשת הבקשה על ידו. יצוין בהקשר זה כי צו קיום צוואה וצו קיום ירושה הינם צווים דקלרטיביים ולא קונסטיטוטיביים (ראו: סעיף 1 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965). אשר לבקשה למתן ארכה, כפי שהובהר בבש"א 8274/06 הנ"ל, הצורך בחילופי בעלי דין עשוי להקים, במקרים המתאימים, טעם מיוחד למתן ארכה להגשת הליך ערעורי. מותו של בעל דין כרוך בתקופת אבל והסתגלות מטעם משפחתו וכן מצריך התארגנות מחדש בעניינים שונים. יתכן כי בסופו של יום, לאחר שקילה מושכלת של נסיבות העניין, יבחרו היורשים שלא להגיש הליך ערעורי ולפיכך אין טעם טוב לחייבם להגיש את ההליך בסמוך לפטירה, שעה שהנסיבות מקשות על קבלת החלטות מסוג זה. לכך יש להוסיף, כי גם אם יוגש ערעור, ממילא הטיפול בו יתעכב עד למתן צו קיום צוואה פורמאלי אשר יאפשר חילופי בעלי דין. לפיכך, אין במתן ארכה כאמור כדי להאריך שלא לצורך את ההליכים בתיק. יחד עם זאת, יש ליתן משקל אף לאינטרס של בעל הדין שכנגד לסופיות הדיון. בשים לה למכלול שיקולים אלה, דין הבקשה למתן ארכה להתקבל בחלקה באופן שמועד הגשת הערעור יידחה עד ליום 1.8.07. בהתאמה, ידחה אף המועד להגשת ערעור מטעם המשיב עד למועד זה.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים בערעור שייפתח.