פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
3228/13 - א'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשים:
1. זכריה קהלאני
2. ג'אל קהלאני
3. חב' יוזמה 1 בע''מ
נ ג ד
המשיבים:
1. החברה
להגנת הטבע
2. עמותת סינגור קהילתי
3. אריק שפיר
4. פורמלי הועדה המחוזית לתכנון
ובניה ירושלים
5. פורמלי מינהל מקרקעי ישראל
6. פורמלי עיריית ירושלים
7. פורמלי הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים
8.פורמלי הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
בפניי
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' השופטת ד' פיינשטיין מבית-משפט השלום בירושלים מיום 17.3.2013 שלא לפסול עצמה מלהמשיך ולדון בתובענה אשר הוגשה על ידי המשיבים 1-3 נגד המבקשים והמשיבים 4-8.
המבקשים ציינו כי ההחלטה הומצאה לידיהם ביום 28.3.2013 - ומכאן ובשים לב לפגרת הפסח עשרת הימים אשר היו נתונים להם להגשת ההליך (תקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-198), חלפו ביום 11.4.2013. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 5.5.2013, כלומר באיחור של כשלושה וחצי שבועות. לטענת המבקשים איחור זה נגרם לאחר שהתייעצו עם מכר, עורך דין גמלאי, וזה הטעה אותם לחשוב כי נתונים להם 45 ימים להגשת הערעור על החלטת בית המשפט קמא.
המשיבים 1-3 הגישו ביוזמתם תגובה לבקשה, בה הביעו את התנגדותם למתן הארכה המבוקשת. המשיבים 1-3 טוענים, בין היתר, כי המבקשים היו מיוצגים בבית המשפט קמא ומפסיקים את ייצוגם לפי נוחותם, וכי הבקשה אינה מגלה טעם המצדיק את הארכת המועד המבוקשת.
2.
לאחר שעיינתי בחומר שבפניי מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
המבקשים טוענים לטעות שבדין בסוברם כי נתונים היו להם 45 ימים להגשת הערעור, ואולם ככלל טעות שבדין או במניין הימים אינה מהווה "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה בנסיבות בהן ניתן היה להימנע מהטעות בנקל באמצעות עיון פשוט בדין, ועל מבקש הארכה להוכיח כי מדובר בטעות אשר "[א]דם סביר היה יכול להיקלע אליה" במישור האובייקטיבי או במישור הסובייקטיבי (ראו בש"ם 6229/11 דון - יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה , פסקה 8 (10.12.2001)). במקרה דנן המועד להגשתו של ערעור פסלות הינו דין ידוע וברור, ואיני סבורה כי בטענת המבקשים, אשר אמנם אינם מיוצגים בהליך זה, ולפיה פנו לעורך דין גמלאי וזה הטעה אותם - טענה אשר נטענה בלקוניות מבלי שפורט מיהו אותו מכר ומבלי שהובא תצהיר מטעמו - יש כדי להוכיח כי נעשו על ידם פעולות סבירות לבירור מספר הימים הנתונים להם להגשת ההליך וכי עשו "מאמץ כן למניעת הטעות" ( שם , פסקה 8).
כמו כן משך האיחור אינו זניח, בפרט בשים לב לעובדה שבערעור פסלות עסקינן, הליך אשר על פי טיבו יש לבררו במהירות האפשרית על-מנת להימנע משיבושים אפשריים של הדיון בערכאה הדיונית וכן כדי להסיר את החשש הכרוך בטענות הפסלות. נוכח אופיו זה של הליך הפסלות נקבע כי יש לנקוט גישה מצמצמת וזהירה לעניין בקשות להארכת מועד לצורך הגשת ערעורי פסלות (ראו: בש"א 1635/09
דונבוק נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (3.3.2009); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 332 (2006)). לכך יש להוסיף כי גם בסיכויי ההליך אין כדי להצדיק להיעתר לבקשה וזאת נוכח המבחן המנחה בבחינת בקשה לפסלות שופט - חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים כמשמעו בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 - אשר על פני הדברים אינו מתקיים בענייננו.
נוכח הטעמים המפורטים לעיל הבקשה נדחית.
משהמשיבים 1-3 הגישו תגובתם ביוזמתם ומבלי שנתבקשו, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ז בסיון תשע"ג (26.5.2013).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת