בש"א 3321/98 גרפינקל צבי נ. יצחק חזקיה

הטעם היחיד להארכת המועד המובא בבקשה הוא טעותו של המבקש בנוגע להליך ההשגה שהיה עליו לנקוט. ההליך הנכון הוא הגשת ערעור לבית המשפט העליון על החלטת כב' הרשמת של בית-המשפט המחוזי למחוק את התביעה, ואילו המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על אותה החלטה. ערעור זה נמחק בהסכמה. ביני לביני חלפו ימים רבים, ותקופת האיחור הצטברה כדי ארבעה חודשים.

הכלל הוא, כי טעותו של בעל דין בבחירת ההליך אינה עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. איני רואה הצדקה לסטות מן הכלל במקרה זה. ראשית, המדובר בתקופת איחור ממושכת ביותר, שנדרשים טעמים כבדי משקל ביותר כדי להתגבר עליה. שנית, החלטת בית המשפט המחוזי מדברת בעד עצמה, ועל פיה נמחקה התביעה. זוהי החלטה סופית המסיימת את הדיון בתובענה, וככזו היא נתונה לערעור בפני ערכאת ערעור. על המבקש, אשר טעה בסיווג ההחלטה והגיש הליך השגה מוטעה, להלין על עצמו בלבד, ואין לומר בנסיבות הענין כי בית המשפט היה שותף בהטעייתו.

לכל האמור לעיל יש להוסיף את הערכת סיכויי הערעור, שאינם גבוהים, כמבואר בתגובת המשיב.

אשר על כן החלטתי לדחות את הבקשה. המבקש ישלם למשיב שכר טירחת עו"ד (כולל הוצאות) בסכום של 1,500 ש"ח.