בש"א 3335/09 אבשלום ליובין נ. סגיב (חקלאות ומיכון) בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.

הבקשה נסבה על החלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו) בה הוחלט שלא למחוק סעיפים מתצהיר עדות ראשית של המשיב. ההחלטה ניתנה ביום 10.3.2009, בהיעדר הצדדים, והומצאה למבקש ביום 11.3.2009. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 20.4.2009 בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור גופה. נתבקשה בה הארכה של יום אחד. נטען בה כי שליח מטעם בא-כוח המבקש הגיע למזכירות בית המשפט ביום האחרון הקבוע בדין להגשת ההליך, באיחור של מספר דקות, שנבע מעומס תנועה כבד ובלתי צפוי. המבקש מוסיף כי המשיבים ידעו על הכוונה לבקש רשות ערעור מכך שהמבקש הגיש לבית משפט קמא, ביום 12.3.2009, בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן ההחלטה בבקשת רשות ערעור.

2.

המשיבים מתנגדים לבקשה אך מוכנים לקבלה במידה והמבקש יפקיד סכום ערבות אשר יבטיח את הנזקים העתידיים, באם יהיו, של המשיבים. המשיבים טוענים כי לא קיבלו לידיהם את בקשת רשות הערעור ואילו מן הבקשה להארכת מועד, שהומצאה לידיהם, לא עולים טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

3.

המועד להגשת בקשה לרשות ערעור קבוע בחיקוק על כן נדרש טעם מיוחד להארכת מועד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אף כאשר מ דובר

באיחור קל, לא תינתן הארכת מועד כדבר שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך (ראו, בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006). תקלה של בא-כוח בעל דין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. ככלל, הסיכון כי תחול תקלה או עיכוב בהמצאת מסמכים כדין, ובמיוחד כאשר אלה מוגשים ביום האחרון, מוטל על כתפי בעל הדין. חרף האמור, בנסיבות המקרה, המפורטות בתצהירים מטעם השליח ובא-כוח המבקש, דין הבקשה להתקבל. מ דובר באיחור מזערי. מבחינה פורמאלית, זהו איחור של יום אך למעשה מ דובר באיחור של דקות ספורות. האיחור נבע מעיכוב בלתי צפוי עקב עומס תנועה, כאשר ההליך עצמו נשלח עם שליח במונית, בתוך המועד החוקי להגשתו. לכך יש להוסיף כי ההחלטה ניתנה בהיעדר הצדדים ולכן אין מקום להניח כי המשיבים הסתמכו על סופיות הדיון או כי נגרם להם נזק.

התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת. המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור מוארך עד למועד הגשתה בפועל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.