בש"א 3369/02 ניצה צוק נ. סוניה גורפין

מבוא

1.זוהי בקשה לעיכוב הליכים בתיק הוצאה לפועל 01-10183-02-6, שנפתח בעקבות החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט דן ארבל), בבש"א 15278/01, שניתנה ביום 20.9.01 בהעדר המבקשת, ובה נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק דין, והיא חויבה בהוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסך 5,000 ש"ח + מע"מ.

בעקבות החלטתו זו, נפתח הליך הוצאה לפועל לגביית סכום ההוצאות שנפסק.

2.מסכת העובדות וההליכים אשר הובילה את המבקשת לפתחו של בית משפט זה, היא ארוכה ומסובכת. בתאריך 19.10.98, הגישה המבקשת נגד המשיבה, בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, תביעה לתשלום נזקי רכוש על סך 41,813 ש"ח, וזאת בגין תאונת דרכים (ת.א 102961/98). בתאריך 03.12.98, ניתן באותו תיק פסק דין לטובת המבקשת בהעדר הגנה, אולם בתאריך 13.09.99 החליט בית המשפט השלום (כב' הרשם שוורץ) לבטל את פסק הדין לאחר שהתברר כי המשיבה אכן הגישה כתב הגנה, אך מחמת טעות הוא לא צורף לתיק. על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור, אך זה נמחק בהמלצתו של בית המשפט (כב' השופט גורפינקל), והמבקשת לא חויבה בהוצאת.

למרות האמור, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי, בקשת רשות ערעור על החלטת השופט גורפינקל (בר"ע 21948/99), בה עתרה להחזיר על כנו את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. בישיבה מיום 6.1.00, קבעה השופטת חיות כי על המבקשת להפקיד עירבון להבטחת הוצאות המשיבה, ומשלא מילאה המבקשת אחר החלטה זו, נדחתה בקשתה ללא צו להוצאות.

3.במקביל להליכים המתוארים לעיל, נמשכו ההליכים בתביעה העיקרית, ובתאריך 19.9.00 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור (בר"ע 2503/00) על החלטת ביניים באותם הליכים. בתאריך 4.1.01 היה אמור להתקיים הדיון בבקשה לרשות ערעור, אך המבקשת לא התייצבה, בקשתה נדחתה, והיא חויבה בהוצאות. בתאריך 8.7.01 הגישה המבקשת בקשה לבית משפט קמא בה עתרה לבטל את ההחלטה שניתנה ללא נוכחותה, אך ביום שנקבע לדיון בבקשה זו (20.9.01), שבה המבקשת ולא התייצבה בבית המשפט, ועל כן נדחתה בקשתה, והפעם היא חויבה בהוצאות. המבקשת לא הרימה ידיים, ובתאריך 3.3.02 הגישה בקשה שלישית (בש"א 5475/02), בה עתרה לביטול ההחלטה מיום 20.9.01. אך גם בקשה זו נדחתה.

ביני לביני, הסתיימו ההליכים בתביעה העיקרית, והמשיבה חויבה בתשלום סכום של 10,000 ש"ח, בנוסף ל16,000- ש"ח שנפסקו לטובת המבקשת בהחלטת הביניים. המבקשת ערערה על פסק הדין (ע"א 2306/01), והערעור נדחה לאחר שהמבקשת לא מילאה אחר החלטת בית המשפט להפקיד עירבון להבטחת הוצאות המשיבה.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כולל החלטות הביניים, הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, ויחד עמה שלוש בקשות: האחת, בקשה להארכת מועד; השניה, בקשה לפטור מהפקדת עירבון; והשלישית, היא הבקשה הנוכחית לעיכוב הליכי הוצאה לפועל.

4.את בקשתה לעיכוב הליכים סומכת המבקשת על שניים: ראשית , לטענתה סיכוייה טובים לזכות בערעור, שכן החלטות בית המשפט ניתנו בהעדרה וזאת מבלי שהומצאה לה הזמנה כדין. שנית , המבקשת טוענת כי מצבה הכלכלי קשה, וכי היא לא תוכל לעמוד בסכומים בהם חויבה. בנוסף, טוענת המבקשת, כי היא מטפלת בילד אוטיסט הזקוק לה, וכי פגיעה בה משולה לפגיעה ישירה בו.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

דיון

5.לאחר שבחנתי את הבקשה ואת תגובת המשיבה, ולאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא ובהחלטות הביניים, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. כידוע, הכלל הוא כי על המבקש עיכוב ביצוע פסק דין רובץ נטל כבד להראות כי סיכויי הצלחתו בערעור גבוהים, וכי במידה ותידחה בקשתו ייגרם לו נזק בלתי הפיך. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע במהלך דיון בבקשת ערעור בערכאה שלישית, שכן, ככלל, בקשות מסוג זה מתקבלות במשורה, ומכאן הנטייה להימנע ממתן סעד זמני או להעניק עיכוב ביצוע בשלב זה של ההליכים. באשר לעניינה של המבקשת - ספק בעיני אם היא עמדה בנטל להראות כי סיכויה לקבלת רשות ערעור גבוהים. אך זו אינה המשוכה היחידה העומדת בדרכה, הואיל וגם "הנזק" לו היא צפויה, הוא לכל היותר נזק כספי, כך שאם דרכה בבקשת רשות הערעור תצלח, ניתן יהיה להיטיב את נזקה באותה דרך. זאת ועוד, טענותיה של המבקשת בדבר מצבה הכלכלי הקשה אינן יכולות לעמוד, הואיל ועיכוב הביצוע עניינו התליית ביצועו של פסק הדין ולא ביטולו, ומכל מקום טענותיה אלו של המערערות אמורות להיות מועלות בפני ראש ההוצאה לפועל ולא בפני בית משפט זה.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות. התיק יועבר להחלטתו של כבוד הרשם בבקשותיה הנוספות של המבקשת.