בש"א 3369/02 ניצה צוק נ. סוניה גורפין

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות לערער.

הבקשה שבפניי הוגשה ביום 21.4.02. ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה ביום 19.11.01, ובה נדחה ערעור שהגישה המבקשת לבית משפט קמא (ע"א 2306/01), לאחר שלא הפקידה ערבון במועד. ההחלטה האמורה הומצאה למבקשת ביום 15.12.01. לטענת המבקשת, פנתה בבקשת רשות לערער לבית משפט זה. בקשת הרשות לערער הגיעה ביום 14.1.02. עם זאת, היא הגיעה ללא המחאה מתאימה עבור אגרה, ועל כן הוחזרה למבקשת, תוך ציון כי בינתיים המועד להגשת ההליך חלף, ועל המבקשת להגיש בקשה להארכת מועד. מאז ועד להגשת הבקשה שבפניי, לא נקטה המבקשת כל הליך בבית משפט זה.

המועד להגשת בקשת רשות לערער קבוע בחיקוק. משכך, הארכתו טעונה טעם מיוחד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ככלל, ניתן להאריך מועד בשל טעם מיוחד, כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור הן חיצוניות ואינן בשליטתו של בעל הדין, להבדיל מטעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי,

מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש. לוין, עמ' 890). עם זאת, לאחרונה רוכך כלל זה, וגם טעויות של בעלי דין עשויות, במקרים מתאימים, להוות בסיס למתן ארכה, בשים לב, בין השאר, לאורך האיחור ולציפיותיו של בעל הדין שכנגד (ראו רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, דינים עליון סא 32).

כיצד עומדים הדברים במקרה זה? נראה, כי המבקשת טעתה טעות שבדין, כאשר לא ביקשה פטור מאגרה בד בבד עם בקשת הרשות לערער שהגישה. נוכח העובדה שהמבקשת אינה מיוצגת, דומה כי במצב זה ניתן היה לראות עילה למתן הארכה המבוקשת, אילו פנתה המבקשת בתוך פרק זמן מתקבל על הדעת על מנת לתקן את שהוחסר. הקושי שנוצר במקרה זה נובע מכך, שחלפה תקופה ארוכה ביותר, של כשלושה חודשים, מאז הגשת בקשת הרשות לערער החסרה לבית משפט זה, עד שנעורה המבקשת לפעולה. גם בהביאי בחשבון את מצוקתה האישית של המבקשת, ואת היותה בלתי מיוצגת, לא מצאתי בחומר שבפניי כל הסבר להשתהות זו, לבד מן האמירה לפיה לאחרונה נודע למבקשת על האפשרות לבקש פטור מאגרה. אין באמירה זו פירוט מספיק של המועד בו מדובר, ושל הנסיבות בהן נודע למבקשת הדבר הזה. לכאורה, המדובר בעניין שניתן היה לבררו מבעוד מועד, ומכל מקום תוך פרק זמן קצר בהרבה מזה שאירע בפועל. פרק זמן ממושך זה אף יש בו כדי ליצור ציפיות מוצקות של בעל הדין שכנגד, אשר היה רשאי להניח כי לא יינקט עוד בעניינו כל הליך.

אוסיף, כי לכאורה גם סיכויי ההליך אותו מבקשת המבקשת לנקוט אינם כאלה, המצדיקים היעתרות למבוקש. המדובר הוא בפסק דין בו נדחה ערעורה של המבקשת באין הפקדת ערבון. פסק הדין ניתן לאחר שניתנה למבקשת ארכה לפנים משורת הדין להפקדת הערבון, וזאת לאחר שההודעה על הפקדת הערבון יצאה מלפני בית משפט קמא חודשים אחדים לפני כן, לכתובתה של המבקשת, אך זו לא הפקידה את הערבון. לכאורה, אין בפי המבקשת טענות ממשיות כנגד ההחלטה על המועד שנקבע להפקדת הערבון, וכנגד דחיית הערעור באין הפקדת ערבון, ומכל מקום לא טענות ממשיות אשר יכולות להטות את הכף לטובת היעתרות לבקשתה, בנסיבות עניין זה.

התוצאה היא, כי דין הבקשה להידחות. בנסיבותיו של עניין זה, איני עושה צו להוצאות.