בש"א 3382/10 אליהו אוזן נ. עו"ד צוריאל לביא ,מנהל מיוחד

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיאה ו' אלשייך).

לפי האמור בבקשה, המבקשים היו נושאי משרה וחלק מבעלי השליטה בקבוצת החברות "נגה". בשנת 2002 ניתן צו הקפאת הליכים נגד חלק מהחברות בקבוצה, והמשיב מונה כמנהל מיוחד. זה האחרון הגיש בשנת 2009 לבית המשפט בקשה למתן הוראות, ובגדרה עתר לחיובם של המבקשים באופן אישי לחובות החברות לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות ). המבקשים מצדם הגישו שתי בקשות לסילוק הבקשה למתן הוראות על הסף – כל בקשה ועילותיה-שלה. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 3.3.2010, פסק כי לא ניתן להפריד כך את הבקשות לסילוק על הסף, ותהה "אם בהתנהלות זו לא נפל אבק ריחו של ניסיון לסרבל את ההליכים ולהקשות עליהם ולהאריכם שלא לצורך". בית המשפט מחק לפיכך את טענות הסף וקבע כי המבקשים רשאים להגיש תגובה אחת שבה – אם יחפצו בכך – יכללו גם טענות סף. בית המשפט חייב את המבקשים בהוצאות המשיבים ונתן הוראות לגבי מועד הגשת התגובה, אורכה ואופן עריכתה.

המבקשים עותרים כי יוארך המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו של בית המשפט המחוזי, באופן שזו תוגש תוך 30 ימים לאחר שתינתן החלטה סופית בבקשה שהגישו לגיבוש הסדר נושים לפני צו כינוס (לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980; להלן: פקודת פשיטת הרגל ). לדברי המבקשים, ביום 25.3.2010 מינה בית המשפט המחוזי בחיפה נאמן "לביצוע הליכי הצעת הסדר לפי סעיף 19א לפקודה", והורה על עיכוב ההליכים המתנהלים כנגד המבקשים. במצב דברים זה סבורים המבקשים כי תהא זו "אנומליה משפטית" אם כל ההליכים נגדם יהיו מעוכבים אך מרוץ הזמן להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לא יחדל. עוד טוענים המבקשים כי הנאמן שמונה טרם בחן את החלטת בית המשפט המחוזי וטרם גיבש עמדה אם להשיג עליה. המבקשים מדגישים כי "בכל מקרה אין באפשרותם של אוזן להגיש את בקשת רשות הערעור בעצמם, והם חשופים לכך שהמועד להגשת בקשת רשות הערעור יחלוף, אלא אם תינתן אורכה להגישה". עוד נטען כי לאור עיכוב ההליכים לא ייגרם כל נזק למשיב אם תינתן הארכת מועד כמבוקש.

המשיב הסכים בשעתו להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור, אך אין הוא מוכן להארכה נוספת וטעמיו מנויים בתגובה שהגיש ביום 6.5.2010.

עיכוב הליכים נגד חייב לפי סעיף 22 לפקודת פשיטת הרגל חל על "תובענה, הוצאה לפועל ואמצעי אחר על פי דין נגד החייב", ואילו בענייננו מדובר בהליך ערעורי שהמבקשים-עצמם מעוניינים ליזום. נראה כי אף המבקשים אינם טוענים שעיכוב ההליכים חל על בקשת רשות הערעור בבית משפט זה, אולם לשיטתם תהא זו "אנומליה משפטית" אם כל ההליכים נגדם יהיו מעוכבים ואילו בגשת בקשת רשות הערעור תוגש במועדה. אינו רואה כאן אנומליה, ואינו סבור כי המבקשים הצביעו על טעם מבורר מדוע לא יגישו את בקשת רשות הערעור במועד הקבוע בדין ויטענו בגדרה כל טענה שיחפצו. יצוין כי במקרה זה קיים ספק אם אמנם – כטענת המבקשים – עיכוב ההליכים חל על בקשת המנהל המיוחד למתן הוראות בדבר חיוב המבקשים לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות (ראו ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי , פ"ד נה(4) 730, 742-741 (2001)). מכל מקום, איני סבור כי הונח טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ההליך בבית משפט זה.

אשר למינוי הנאמן, מדובר כאמור בנאמן שמונה לביצוע הליכים של הצעה להסדר לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל (פשרה או הסדר לפני צו כינוס), ובית המשפט המחוזי הגדיר את סמכויותיו בהחלטתו מיום 25.3.2010. לא ברור כלל מה מעמדו של נאמן זה ביחס לבקשת רשות הערעור דנן, אם בכלל. מכל מקום, אין עילה להיעתר לבקשת המבקשים ולעכב את עצם הגשת ההליך לבית משפט זה עד אשר תינתן במועד בלתי-ידוע הכרעה בעניין הסדר הנושים. בהתחשב במכלול הנסיבות, ובשים לב למכתבו של הנאמן מיום 8.4.2010 שצורף לבקשה להארכת מועד, אני מאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור עד לתאריך 25.5.2010. אין צו להוצאות בהליך שלפניי.