רע"א 4108/10 אליהו אוזן נ. עו"ד צוריאל לביא, בתפקידו כמנהל מיוחד

1.

אכן, המקרה דנא שונה מבחינות מסוימות מן העניין שנדון ברע"א 10227/06 בובליל נ' עו"ד אינדיג (טרם פורסם,

ניתן ביום 5.2.2007). ברם, הרציונל העומד מאחורי הפסיקה ברע"א 10227/06 יפה אף במקרה דנא. אומנם במקרה זה מדובר בבקשה למתן הוראות שהגיש המשיב 1 (להלן – המשיב) בתפקידו כמנהל מיוחד לשם חיובם של המבקשים לפי סעיפים 374-373 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 ולא בהליך אזרחי רגיל. מכאן טענת המבקשים, כי רשאים הם להגיש תשובתם לבקשה עד שבעה ימים לפני המועד שנקבע לדיון (על פי תקנה 51(ג) לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987). מאחר שטרם נקבע מועד לדיון, מוסיפים וטוענים המבקשים, כי לא הייתה מניעה להגיש בקשה או בקשות לסילוק על הסף של הבקשה למתן הוראות שהגיש המשיב.

2.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיאה ו' אלשיך) פעל כהלכה כאשר הורה על מחיקתן של שתי הבקשות לסילוק על הסף שהגישו המבקשים. עצם הגשה של שתי בקשות נפרדות לסילוק על הסף מעוררת תמיהה. הטענות שבבקשות שונות הן אך בוודאי שלא הייתה כל מניעה להביאן בבקשה אחת. יתרה מזו, גם אם טרם נקבע דיון וגם אם טרם הגיע המועד להגשת תצהיר תשובה לגופה של הבקשה שהגיש המשיב, רשאית הערכאה הדיונית להפעיל את כוחותיה, כפי שנעשה במקרה דנא. בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור הורה בית המשפט לא רק על מחיקתן של הבקשות לסילוק על הסף אלא כי תוגש תשובה אחת, שתכלול את מלוא הטענות, הן טענות סף והן טענות לגופם של דברים. בית המשפט אף פעל בדרך הנכונה משקצב מועד להגשת התשובה, באופן שעל המבקשים להגיש התשובה תוך זמן קצר, ולפני המועד שבתקנה 51(ג) הנ"ל.

3.

המבקשים מעלים השגות נוספות, בין היתר, כי המקרה בא בגדר החריגים לכלל העולה מרע"א 10227/06 וכי לא היה מקום לקצוב את אורכה של התשובה שתוגש לשמונה עמודים.

לא מצאתי בנימוקי הבקשה לרשות ערעור טעם ראוי שיצדיק מתן היתר במקרה זה להגשת בקשה

או בקשות לסילוק על הסף בנפרד מן הטענות לגופם של דברים. אשר לעניין קציבת אורכה של התגובה: מניח אני שכאשר בית משפט קמא בחן את הבקשות לסילוק על הסף הוא הגיע לכלל מסקנה כי משתרעות הן על פני עמודים רבים מדי. על כן הוא ראה לנכון, ובצדק, לקצוב מראש את מספר העמודים של התשובה שעל המבקשים להגישה. איני פוסל את האפשרות שבעל הדין יפנה בבקשה מנומקת לבית המשפט לאפשר הגשתה של תשובה ארוכה יותר מיד לכשהומצאה ההחלטה שקצבה את אורכה של התשובה. בקשה כאמור ניתן אף להגיש בד בבד עם הגשתה של התשובה או אף מיד לאחר ההגשה. דרכים אלה פתוחות בפני המבקשים. מכל מקום, לא ניתן לתקוף החלטה באשר להיקף כתבי טענות בגדרה של בקשת רשות ערעור: תקנה 1(3) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009).

4.

המבקשים אף מלינים על חיובם בהוצאות לזכות המנהל המיוחד וכן בשכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ש"ח ובסכום של 5,000 ש"ח לטובת הכונס הרשמי. אין בסיס להתערבות של ערכאת הערעור בטענות בנושא זה.

5.

הבקשה לרשות ערעור נדחית בלא שהמשיבים נדרשו להשיב.