בש"א 3404/16 פלוני נ. פלוני

1.לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.10.2012 בת"א 33894-04-11, בגדרו נדחתה תובענה אותה הגיש המבקש יחד עם המשיבים 4-6 כנגד המשיבים 1-3 (וכן נדחתה תובענה שכנגד אשר הוגשה מטעם המשיבים 1-3) (להלן: פסק הדין ). המשיבים 1-3 מתנגדים לבקשה.

2.טענתו העיקרית של המבקש הינה כי נמנע ממנו לפעול להגשת הערעור במועד מחמת מצבו הנפשי, אשר פגע בכושר השיפוט התקין שלו. המבקש מדגיש כי אחיו, המשיב 4, אשר הגיש כאמור את התובענה לבית המשפט המחוזי יחד עמו (להלן: האח ), הוא אשר ריכז את הטיפול בהליך המשפטי, לרבות לאחר מתן פסק הדין. מן הבקשה עולה כי לאחר פסק הדין התגלע סכסוך בין האח לבין עורך הדין אשר ייצג את התובעים, וכי סכסוך זה נסב בין היתר על סוגיית אי הגשת ערעור על פסק הדין. לטענת המבקש, האח הציג לו מצג שווא כי "הערעור בטיפול", ולא עלה בידו לבדוק את נכונות דבריו של האח מחמת מצבו הנפשי (סעיף 10 לתצהיר). המבקש המשיך וציין כי "לימים לכשהתאזנתי תרופתית ונפשית, הסתבר לי כי אחי לא הגיש ערעור עד עתה על פסק הדין" (סעיף 7 לתצהיר).

3.לאחר בחינה מעמיקה של הבקשה והתגובה לה, על נספחיהן, ובשים לב לאמות המידה הנוהגות ביחס לבקשות להארכת מועד להגשת הליך ערעורי, הגעתי לכלל מסקנה כי לא מתקיים בענייננו "טעם מיוחד" למתן הארכה המבוקשת. אפרט בקצרה את הטעמים לכך.

4.הבקשה דנן הוגשה ביום 21.4.2016, כשלוש שנים וחצי לאחר מתן פסק הדין (ויצוין כי לא הועלתה טענה להיעדר המצאה כדין בסמוך לאחר נתינתו). עסקינן, איפוא, באיחור ניכר ביותר, ובכך יש משום נימוק כבד משקל התומך בדחייתה של בקשת הארכה. כך, שכן לאחר חלוף תקופה כה ממושכת יש ליתן משקל ממשי לעיקרון הסופיות ולאינטרס הציבורי בדבר ניהול יעיל ותקין של המשאבים השיפוטיים, כמו גם לאינטרס ההסתמכות של המשיבים 3-1.

5.אכן, מן המסמכים אשר צורפו עולה כי המבקש סובל זה שנים ארוכות מבעיות פסיכיאטריות אשר לא זה המקום לפרטן, וכי בעבר אף אושפז מספר פעמים בשל כך. ואולם, רובן ככולן של האסמכתאות בעניין זה אינן עדכניות כלל ועיקר, והן מתייחסות לתקופה שקדמה להגשת התובענה לבית המשפט המחוזי בשנת 2011 .

האסמכתא היחידה המתייחסת לתקופה שלאחר שנת 2011 היא אישור מיום 5.8.2015 מטעם הפסיכיאטר המטפל (להלן: האישור ). באישור צוין אמנם כי בעיותיו הפסיכיאטריות של המבקש המשיכו אף "בשנים האחרונות", ואולם עולה ממנו כי האשפוז האחרון אירע בשנת 2008, וכי מצבו כיום "יציב, יחסית מאוזן ומשביע רצון". ודוק: האישור אינו כולל התייחסות ממוקדת למצבו הנפשי של המבקש בסמוך לאחר מתן פסק הדין, וממילא אין בו התייחסות לשאלה האם מצבו הנפשי באותה עת היה כה חמור עד כי לא יכול היה לנהל את ענייניו המשפטיים. בהקשר זה יש לציין כי מתגובת המשיבים עולה שבמסגרת התובענה הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי תצהיר עדות ראשית, ואף נחקר עליו בחקירה נגדית, והכול מבלי שהועלתה טענה כלשהי בדבר היעדר כשירות מחמת מצב נפשי. עוד אוסיף, כי לא הועלתה טענה לפיה מונה למבקש אפוטרופוס.

דומני כי באישור - שהוא כאמור האסמכתא היחידה למצבו הנפשי של המבקש בתקופה הרלוונטית לעניין - אין די על מנת לבסס כדבעי את הטענה לפיה המבקש לא יכול היה, מחמת היעדר כשירות, להגיש את הערעור במועד. הדברים נכונים אף ביחס לטענה כי המבקש לא יכול היה לבצע בירור מתאים באשר לאופן הטיפול של האח בעניין. לא למותר לציין כי טענת המבקש לפיה האח הטעה אותו בנוגע להגשת הערעור, הועלתה באופן לקוני וללא פירוט מספק.

6.זאת ואף זאת: האישור ניתן ביום 5.8.2015 וצוין בו כאמור כי מצב המבקש "יציב, יחסית מאוזן ומשביע רצון". על פני הדברים יש בכך כדי ללמד כי למצער במועד מתן האישור, מצבו של המבקש היה טוב מספיק על מנת לאפשר לו להגיש את הבקשה להארכת מועד. יתרה מכך, הנמען המופיע על גבי האישור הינו בית המשפט, נתון אשר מתיישב עם המסקנה לפיה באותו מועד כבר עלה בדעתו של המבקש להגיש בקשת ארכה (או הליך משפטי אחר). הבקשה נעדרת הסבר כלשהו לשאלה מדוע חלפו כשמונה חודשים וחצי ממועד מתן האישור ועד למועד הגשת הבקשה שלפניי.

על רקע האמור, אפילו הייתי מקבל את טענת המבקש לפיה נבצר ממנו להגיש את הערעור במועד מחמת מצבו הנפשי אותה עת, עדיין היה מקום לקבוע כי המבקש לא פעל בשקידה הראויה הנדרשת מבעל דין המבקש להגיש הליך ערעורי, וזאת בפרט בשים לב לפרק הזמן הארוך אשר כבר חלף.

7.לאמור עד כה מתווסף הנתון, כי סיכוייו הלכאוריים של הערעור אשר מתבקשת ארכה להגשתו אינם נחזים להיות גבוהים במידה התומכת בקבלת הבקשה. כך, הן מאחר שעיקרו של פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות, והן מאחר שנימוקי הערעור (אשר פורטו בבקשת הארכה) אינם כוללים התייחסות לקביעתו החלופית של בית המשפט המחוזי לפיה דין התובענה, ככל שהיא נוגעת למבקש, להידחות אף מחמת התיישנות.

8.אשר על כן ובשים לב למשקלם המצטבר של השיקולים אשר פורטו לעיל, התוצאה היא כי בקשת הארכה נדחית. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.

החלטה זו תפורסם ללא שמות הצדדים.