בש"א 171/17 פלוני נ. קצין התגמולים - משרד הבטחון

1.

לפניי בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.1.2016, בו נדחה ערעור שהגיש המבקש על החלטת ועדת הערעור הפועלת לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ). בהחלטת ועדת הערר נדחה ערעור שהגיש המבקש על החלטה של המשיב לדחות את תביעתו להכרה בנכות נפשית, משקבע כי המבקש אינו סובל מהפרעת PTSD , וכי אין קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לבין תנאי שירותו הצבאי.

הבקשה הוגשה כמעט שנה לאחר מועד מתן פסק הדין, אך לטענת המבקש יש לאפשר לו בנסיבות העניין המיוחדות להגיש הליך ערעורי חרף איחור ניכר זה. לטענתו, בשל הקושי הנפשי להתמודד עם הנושא המועלה בהליך "לקח לו זמן רב" להבין את פסק הדין ואת משמעותו, ואף לא היתה לו "פניות נפשית" ויכולת לבחון באופן זריז ותקין את האפשרויות העומדות לפניו משניתן פסק הדין. בנסיבות אלו, כך נטען, "התחשבות דווקנית במועדים הקבועים בחיקוק תחטא ליכולתו האמיתית של המבקש למצות את הזכויות שהקנה לו המחוקק עד תום". עוד טוען המבקש כי בא-כוחו בערכאה קמא הטעה אותו לעניין האפשרות להגיש ערעור, וכי יש ליתן משקל למהות ההליך ולסיכוייו הנטענים.

המשיב מתנגד לבקשה.

2.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובכל החומר שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

בהחלטה בבר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013) (להלן: עניין מדהנה ) עמד בית משפט זה על השיקולים הרלבנטיים בבחינת בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי בכלל, ועל השיקולים הרלבנטיים בבחינת בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי בעניין הפעלת סמכות של רשות מכוח חוק סוציאלי בפרט. כמפורט באותה החלטה האיזון הראוי בין האינטרס של הפרט והציבור במימוש הזכות להגיש הליך ערעורי מזה לבין אינטרס סופיות הדיון מזה מתבטא בצורך להצביע על "טעם מיוחד" להגשת הליך אשר המועד להשיג עליו חלף. כמבואר באותה החלטה בבחינת השאלה האם קיים "טעם מיוחד" במקרה קונקרטי יש לבחון את נסיבות העניין בכללותן ולערוך מלאכת איזון בין שיקולים שונים, המושכים לא אחת לכיוונים מנוגדים. וכך נקבע בעניין מדהנה :

"דרישה זו [דרישת 'הטעם המיוחד'] מציבה כברירת מחדל את הכלל שלפיו במקום שבו חלף המועד להגיש הליך ערעורי בלא שהוגש הליך כזה, בעל הדין שזכה יהא זכאי להסתמך על סופיות ההחלטה. ככל שהצד שהפסיד מבקש לאפשר לו לנהל הליך ערעורי חרף האיחור בהגשתו, עליו להציג טעמים טובים שיהא במשקלם המצטבר כדי להטות את כף המאזניים ולסטות מן הכלל בדבר סופיות הדיון. על רקע זה נקבע בפסיקה פעמים הרבה כי טעם מיוחד להארכת מועד הוא, ככלל, אירוע שמנע מבעל דין לפתוח בהליך במועד מטעמים שאינם תלויים בו או בבא כוחו. עם זאת, ואף שמדובר בשיקול מרכזי, ניצבים לצידו שיקולים נוספים ובהם, בראש ובראשונה, סיכוייו של ההליך העיקרי (סיכוייו בנסיבות הקונקרטיות ובמקרה שיש קושי להעריכן, סיכוייו לפי סוגו. כך, למשל, סיכוייה של בקשה לדיון נוסף להתקבל פחותים מסיכוייו של ערעור, כשיתר התנאים שווים); וכן שיקולים הנוגעים, בין היתר, לסיבות לאיחור בהגשת ההליך (אם המבקש היה תם לב, התרשל או השתהה - ובאיזו מידה, אם היה מיוצג, אם נפלה טעות שבדין); למידת ההסתמכות של הצד שכנגד על סופיות ההחלטה (אם ידע שבכוונת המבקש להגיש הליך ערעורי, אם שינה מצבו לרעה, אם יש חשיבות מיוחדת בהכרעה מהירה); לאינטרס של הציבור או של צדדים שלישיים בהכרעה בהליך (אם ההליך מעורר שאלה שתפתח את המשפט ויש לציבור אינטרס שתוכרע; אם דחיית הבקשה עלולה לפגוע בצדדים שלישיים); לחשיבות הזכויות הנדונות ולמידת הפגיעה בהן; ולמיהות המבקש (פרט או רשות). ברי כי אין מדובר ברשימה ממצה, והשאלה אם נמצא 'טעם מיוחד' להארכת מועד תוכרע בכל מקרה לפי נסיבותיו, ובהתאם לאיזון הראוי בין שיקולים אלה ואחרים (לפירוט הנסיבות שהוכרו כטעם מיוחד והשיקולים הצריכים לעניין ראו ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט , פ"ד נה(2) 904, 910-909 (2001) (להלן: עניין ידידיה ); בש"ם 6229/11 דון-יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה (10.1.2012); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 182-163 (מהדורה שלישית, 2012)) (פסקה 9 לפסק-הדין).

עוד הובהר בעניין מדהנה כי "כשמדובר בבקשה של פרט להארכת מועד להגשת הליך ערעורי נגד הפעלת סמכות של רשות שניתנה לפי חוק סוציאלי" יש ליתן משקל לתכלית החקיקה הסוציאלית ולאינטרס הציבורי לאפשר לפרט למצות את ההליכים השיפוטיים העומדים לרשותו, וגם משקלו של אינטרס סופיות הדיון פוחת. לפיכך, כך נקבע, יש להקל במידת מה בדרישה ל"טעם מיוחד" להארכת מועד בבקשות למתן ארכה להגשת הליך ערעורי כאמור, כך ש"שמערך נסיבות שבהליך ערעורי במחלוקת אזרחית במהותה לא ייחשב כ'טעם מיוחד', עשוי להיחשב ככזה בהליך ערעורי שעניינו השגה של פרט על הפעלת סמכות של רשות לפי חוק סוציאלי, אשר באה לראשונה לפני ערכאה שיפוטית" ( שם , פסקה 11).

3.

בבואנו ליישם עקרונות אלו על ענייננו שלנו, יש ליתן במקרה דנן משקל משמעותי למהות ההליך, הליך ערעורי על פסק דין שעניינו הכרה וזכאות לפיצוי לפי חוק הנכים. אולם נתון זה אינו עומד לבדו, וגם בעניין

מדהנה הודגש בהקשר זה כי "אין להבין מן האמור כי יש להיעתר כעניין שבשגרה לבקשות של פרט להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על הפעלת סמכות הרשות לפי חוק סוציאלי. הכוונה היא שלמהות ההליך יוקנה משקל ראוי בגדר מכלול השיקולים הרלוונטיים שיש לאזן ביניהם ולהכריע בשאלה אם הוצג 'טעם מיוחד' המצדיק הארכת מועד" ( שם , פסקה 11).

לטעמי, וגם לאחר שנתתי משקל משמעותי למהות ההליך וכפועל יוצא למשמעות של פסק הדין עבור המבקש, ועוד נתתי משקל למצבו האישי של המבקש כפי הוא עולה מפסק הדין ומהחומר שצורף, סבורה אני כי בסיכומם של דברים נוטה הכף לדחיית הבקשה.

תחילה לא ניתן להתעלם בענייננו ממשך האיחור בהגשת ההליך - הבקשה הוגשה כאחד עשר וחצי חודשים לאחר מועד מתן פסק הדין (ויצוין כי מן התיעוד באתר "נט המשפט" עולה כי פסק הדין הומצא לבא-כוח המבקש יום לאחר מועד הינתנו, ובפי המבקש אין טענה אחרת). איחור ממושך זה מציב בפני המבקש משוכה גבוהה ביותר.

כמו כן, המבקש לא הוכיח לטעמי את הטעם העומד בלב בקשת הארכה, והוא שבפרק זמן ממושך זה ועד למועד הגשת הבקשה בפועל לא יכול היה להגיש הליך ערעורי או בקשה מטעמו. זאת שכן הטענה כי מצבו הנפשי של המבקש היה כזה שלא איפשר לו להבין את פסק הדין ואת משמעותו ולבחון את האפשרויות העומדות לפניו - ובכלל זאת את האפשרות להגיש הליך ערעורי ואת פרק הזמן הקבוע בדין - לא נתמכה באסמכתא, כגון חוות דעת רפואית עדכנית המוכיחה טענה זו. כן לא פורט באיזו נקודת זמן הבין המבקש את פסק הדין (למשל בעזרת בני משפחתו אשר לטענת המבקש מסייעים לו ותומכים בו כמעט בכל צעד בו הוא בוחר), מתי למד על כך שניתן היה להשיג על פסק הדין (ובתוך כך מתי הבין שעורך הדין הטעה אותו, כטענתו), ומתי פנה לבאי כוחו הנוכחיים. בהיעדר פירוט בנושאים אלו לא ניתן לקבוע כי המבקש פעל בזריזות הראויה ובשקידה המתבקשת, ולוּ בשלב בו המצב המשפטי התבאר לו לאשורו (השוו בש"א 3404/16 פלוני נ' פלוני (25.5.2016)).

עוד אוסיף כי בעניין מדהנה

הובהר כי יש ליתן משקל למהות ההליך "במיוחד במקום שבו מדובר בביקורת שיפוטית בערכאה שיפוטית ראשונה" ( שם , פסקה 11). לעומת זאת בענייננו החלטת ועדת הערעור לפי חוק הנכים עברה תחת שבט ביקורתו של בית המשפט המחוזי במותב תלתא. לנתון זה יש משמעות גם בבחינת סיכויי הערעור, וזאת בהתחשב באמת המידה הנוהגת בבחינת ערעור "בגלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטה של ועדת ערעורים מכוח חוק הנכים (ראו רע"א 1797/16 פלוני נ' משרד הביטחון - אגף השיקום - קצין התגמולים , פסקה 5 (3.5.2016)).

בנסיבות אלו ובפרט בהתחשב במשך האיחור; בכך שהמבקש לא הוכיח כי לא יכול היה לנקוט בכל צעד שהוא במועד מוקדם יותר; ולא הוכיח מתי נודע לו לראשונה על האפשרות להשיג על פסק הדין; סבורה אני כי גם לאחר מתן משקל למהות ההליך שהגשתו מתבקשת ולמצבו האישי של המבקש, נוטה הכף לדחיית הבקשה.

לפיכך הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.