בש"א 3473/03 נציגות מבנה מס' 1 של הבית ברח' טאגור 40 ת"א נ. ד"ר זאב בן או

המבקשים הגישו בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי עד לאחר סיום בירור הליך שניהלו בהוצאה לפועל, אשר תוצאותיו עשויות להשליך על ההליך נושא הערעור. כב' הרשם ע. שחם דחה, בהחלטה מיום 1.5.03, את הבקשה, אולם מאחר שהבקשה הוגשה בתוך המועד איפשר למבקשים להגיש את בקשת רשות הערעור תוך עשרה ימים. המבקשים בחרו שלא לנצל את הרשות ולא הגישו בקשת רשות ערעור, ועתה מונחת בפני בקשת המשיבים לחייב את המבקשים בהוצאות. לטענתן, כיון שהמבקשים לא הגישו בקשת רשות על אף מתן האורכה, יש לחייבן בהוצאות משום שגזלו לשוא מזמנו של בית המשפט, וגרמו למשיבים הוצאות רבות עקב הצורך להגיש תגובה.

החלטתי לדחות את הבקשה. העובדה שבסופו של דבר לא הוגשה בקשת רשות הערעור אין בה כדי להשפיע על חיוב בהוצאות הבקשה להארכת המועד. בעל דין אינו חייב לעשות שימוש בזכות לנקוט בהליך, אף אם שמירת אותה זכות כרוכה היתה בהליכים נלווים כגון הבקשה להארכת המועד. העובדה שהוגשה בקשה כאמור אינה שוללת את זכותו של בעל דין לשקול שנית את עמדתו ולהימלך בדעתו. השאלה היחידה שיש להביא בחשבון היא, איפוא, האם הצדיקה הבקשה להארכת מועד כשלעצמה לחייב את המבקשים בהוצאות.

שאלה אחרת היא האם רשאים המשיבים להגיש בקשה לפסוק את הוצאותיהם לאחר שבהחלטה בדבר הארכת המועד לא נפקו הוצאות, ולא נאמר דבר בעניין. מבלי לקבוע מסמרות בעניין אומר רק כי במקרה זה, כאשר הבקשה לפסיקת ההוצאות הוגשה למעלה משלושה חודשים לאחר מתן החלטת הרשם שחם, אינני סבורה שיש מקום לדון בה, ולו מחמת השיהוי בהגשתה.

החלטתי, איפוא, לדחות את הבקשה.