בש"א 3473/03 נציגות מבנה מס' 1 של הבית ברח' טאגור 40 ת"א נ. ד"ר זאב בן או

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.

הבקשה הוגשה ביום 10.4.03, בתוך תקופת המועדים לתקיפת פסק דינו של בית משפט קמא, אשר הומצא לבא כוח המבקשות ביום 11.3.03. הסכסוך בין הצדדים נוגע לעבודות שונות אשר יש לבצע בבית משותף. לעניין זה ננקטו הליכי הוצאה לפועל, בהם טענו המבקשים כי בצעו את העבודות שהיה עליהם לבצע, ועל רקע זה העלו טענת "פרעתי". הטענה נדחתה על ידי ראש לשכת ההוצאה לפועל, וערעור לבית המשפט קמא נדחה. בפסק דינו, ציין בית המשפט כי "אם צד מן הצדדים סבור שבין כה וכה נוצרו נסיבות חדשות ונקבעו עובדות שהן כבר מעשה עשוי, יראה להביאן בדרך מתאימה בפני הערכאה המתאימה". בהמשך לכך, הוגשה בקשה חדשה מטעם המבקשות, ללשכת ההוצאה לפועל, ובה חזרו על טענת "פרעתי". הבקשה נתמכה בתצהיר המפרט עבודות שונות שבוצעו בבית המשותף.

הבקשה שבפניי מבוססת על טענת המבקשים, כי יש להאריך את המועד להגשת בקשת הרשות לערער עד לסיום הבירור בטענת "פרעתי" אשר הביאו בפניי לשכת ההוצאה לפועל, שכן יתכן שתוצאות ההתדיינות בלשכת ההוצאה לפועל ייתרו את הצורך בהגשת בקשת רשות לערער.

אכן, בנסיבות מתאימות, בהן מוגשת בקשת ארכה בתוך המועד לנקיטת הליך ערעורי, ויש בבקשה כדי להצביע על אפשרות מסתברת כי הליכים שננקטו בערכאה אחרת ייתרו הליכי ערעור בערכאה זו, נשקלת בחיוב היעתרות לבקשת הארכה, משיקולים של יעילות ומניעת כפל התדיינויות באותו נושא (ראו לעניין זה בש"א 7464/95 רשות ניירות ערך נ' ישקר בע"מ , דינים עליון מא 644).

האם הונחה תשתית מספקת ליישומה של הלכה זו במקרה שבפניי? מקריאת מלוא החומר שבפניי עולה תמונה של סכסוך מסועף ומורכב. אופי זה של הסכסוך קיבל ביטוי גם בפסק דינו של בית משפט קמא (ראו שורות 6 – 8 בעמוד 18 לפסק הדין), וגם בכתבי בי הדין שבפניי. מן החומר שבפניי אף עולה, כי הצדדים חלוקים על העובדות שביסוד טענת ה"פרעתי" החוזרת שהועלתה בבית המשפט המחוזי, והמשיבים אף טוענים כי בטענות המבקשים לעניין זה יש משום תקיפה של ממצאים שנקבעו בפסק הדין של הערכאה הקודמת. אוסיף, כי הערתו של בית משפט קמא, אשר על יסודה חזרו המבקשים ופנו ללשכת ההוצאה לפועל בטענת פרעתי, אינה מחווה דעה כלשהי על סיכויי טענה זו. אדרבא, בית משפט קמא נמנע במפורש מנקיטת עמדה לעניין זה, וקבע כי אין מקומו בהליך שבפניו.

אוסיף, כי בהתחשב במהות העניין ובמחלוקות בין הצדדים, לא ניתן להעריך את פרק הזמן שידרוש בירור טענת הפרעתי החוזרת שהועלתה, ולא ניתן לשלול את האפשרות כי ההתדיינות תצריך פרק זמן ניכר.

במצב זה, לא שוכנעתי כי הבקשה החדשה שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל מגלמת פוטנציאל ממשי של יעילות דיון, אשר יש בו כדי להצדיק מתן ארכה כמבוקש. בשל כך, הבקשה נדחית. עם זאת, הואיל והבקשה הוגשה במועד, איני סבור כי מידת ההגינות מצדיקה שלילת זכותם של המבקשים למצות את זכותם להגיש בקשת רשות לערער, אם וככל שרצונם בכך. אני מאפשר למבקשים להגיש את בקשת הרשות לערער תוך 10 ימים מקבלת החלטה זו.