בש"א 3516/13 אלי בוחבוט נ. כב' השופט נוהאד חסן , בביה''ד לעבודה בחיפה

ביום 21.5.2013 ניתנה החלטתי בבקשה להארכת מועד שהגיש המבקש, וציינתי כי הבקשה אינה מגלה "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת הליך ערעורי, וודאי שלא לתקופה שהתבקשה (ארכה של כשלושה חודשים), אך נוכח העובדה שהבקשה להארכת מועד הוגשה כעשרה ימים טרם שחלף המועד להגשת ההליך (26.5.2013), ניתנה על ידי למבקש ארכה קצרה להגשתו עד ליום 31.5.2013.

היום, 28.5.2013, הובאה בפניי בקשה לעיון חוזר שהגיש המבקש ביום 27.5.2013 על החלטה זו (ועיון בתיק מלמד כי ביום 23.5.2013 הוגש על ידו תצהיר, אשר לא לווה בכל בקשה ולא הובא לעיוני). המבקש מלין על הארכה הקצרה שניתנה לו להגשת ההליך הערעורי ושב על טענתו כי הגשת בקשת רשות הערעור "כבולה בתשובת שרת המשפטים" למכתב אשר שלח אליה בעניין נשוא ההליך, ועוד הוא טוען כי אין באפשרותו להכין את בקשת רשות הערעור בתוך עשרה ימים, ועל כן הוא מבקש לכל הפחות 45 ימים לצורך הכנתה.

דין הבקשה להידחות.

כאמור הטעם אותו ציין המבקש - פנייתו לשרת המשפטים - אשר הועלה בלקוניות וללא כל פירוט, אינו בבחינת "טעם מיוחד" המצדיק להאריך את המועד להגשתו של ההליך הערעורי על פסק דינו של בית המשפט קמא. כמו כן, המבקש לא יכול היה להניח כי בקשתו תתקבל והיה עליו להיערך להכנת בקשת רשות הערעור בתוך סד 30 הימים הנתונים לו להכנתה (וביחד עם הארכה שניתנה לו בהתאם להחלטתי - בתוך 37 ימים), והעובדה שלא הגיש את הבקשה להארכת מועד מיד לאחר מתן פסק הדין אלא רק כעשרים ימים לאחר מכן אין בה כדי להצדיק מתן ארכה נוספת. בנוסף בבקשתו המקורית כלל לא טען המבקש כי לא היה סיפק בידו להכין את בקשת רשות הערעור וכל שטען הוא כי נדרשת ארכה נוכח פנייתו לשרת המשפטים, והטענה כי נדרש לו זמן נוסף להכנתה הועלתה על ידו לראשונה בבקשה לעיון חוזר שפניי. בשים לב לכל האמור לעיל, כמו גם לכך שההליך שהגשתו מתבקשת הינו בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בו נדחה, בהסכמת הצדדים, ערעור שהגיש המבקש, איני רואה ליתן למבקש ארכה נוספת להגשת ההליך הערעורי מעבר לארכה אשר ניתנה לו בהחלטתי מיום 21.5.2013.

המזכירות תמציא החלטה זו לידי המבקש, ללא דיחוי , ותודיע לו תוכנה גם טלפונית.