פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
3541/13 - א'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשת:
ענת אבוטבול
נ ג ד
המשיבים:
1. קוזיקרו דב
2. החברה הכלכלית לפיתוח
בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.
להלן הרקע בקליפת אגוז: המשיב הגיש תביעה לפינויה של המבקשת מנכס ששכרה ממנו. המבקשת לא הגישה כתב הגנה, ולכן ניתן (ביום 24.6.2012) פסק-דין בהיעדרה. המבקשת הגישה בקשה לביטולו של פסק-הדין, וזו נדחתה (ביום 5.8.2012) על-ידי רשם בכיר של בית משפט השלום. המבקשת הגישה ערעור על החלטתו של כבוד הרשם הבכיר לבית משפט השלום . בית המשפט הבהיר למבקשת כי בהתאם לדין אין הוא מוסמך לדון בערעור על החלטתו של רשם בכיר. או-אז (ביום 17.1.2013) פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור על החלטת הרשם הבכיר, אשר לה צורפה בקשה להארכת מועד. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להארכת מועד, בציינו כי זו הוגשה כחמישה חודשים לאחר החלטתו של כבוד הרשם הבכיר, וכחודש לאחר שהוסבה תשומת הלב של המבקשת לחוסר סמכותו של בית משפט השלום לדון בערעור. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי סיכויי ההליך על פני הדברים "קלושים ביותר וכמעט שאינם קיימים".
החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 21.2.2013. בחלוף כ שלושה חודשים , קרי ביום 19.5.2013, הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי – להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי.
דא עקא, שעיון בבקשה שלפניי מגלה כי פרט לטענות לגופם של דברים, ולטענה (חסרת יסוד) כי "לא ייגרם למשיב כל נזק", אין בבקשה כל נימוק לאיחור בהגשת ההליך. ברי כי במצב דברים זה לא ניתן, כלל ועיקר, לקבוע שהוצג "טעם מיוחד" להארכת מועד, כנדרש לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (ראו גם בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (30.3.2011)) . מעבר לצריך אציין כי לנוכח ההשתלשלות הדיונית עד כה, המתוארת בתמצית לעיל, ולנוכח העובדה שהמבקשת מיוצגת על-ידי עורך-דין, הפנייה לבית משפט זה באיחור ניכר, ואף ללא כל הסבר לאיחור, תמוהה במיוחד.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ב בסיון תשע"ג (21.5.2013).
גיא שני
ר ש ם