בש"א 3556/07 ראובן יומטוביאן נ. מינהל מקרקעי ישראל

לפני בקשה למתן ארכה להגשת ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר דחה את תביעת המבקש למתן פסק דין הצהרתי לפיו הסכם פשרה שנחתם בינו לבין המשיב 1, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין, הינו תקף וכי הסכם פיתוח שנחתם בין משיב 1 למשיב 2 לגבי המגרש נשוא הסכסוך בטל. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 13.2.07 והומצא לב"כ המבקש ביום 19.2.07. הבקשה שלפני הוגשה ביום 22.4.07. לטענת ב"כ המבקש, בשל טעות בחישוב מניין הימים להגשת ערעור, הוגשה הבקשה באיחור של ארבעה ימי עבודה. ב"כ המבקש מבהיר כי טעותו נבעה מכך שעקב רישום המועד בו נפגש עם המבקש על גב פסק דינו של בית משפט קמא (27.2.07), הוא טעה לחשוב כי מועד זה הוא המועד בו הומצא לו פסק הדין וכי טעותו התגלתה לו רק ביום 19.4.07, תוך כדי עריכתו הסופית של כתב הערעור. המשיבים מתנגדים לבקשה. בין היתר, נטען על ידי המשיב 1 כי הבקשה הוגשה באיחור של 14 יום.

2.

אקדים ואבהיר כי בשים לב לפגרת הפסח ולימים בהם חלו עיצומים, המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 15.4.07 ולפיכך הבקשה שבפני הוגשה באיחור של 7 ימים. מעיון בפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם טובים. כמו כן, צודקים המשיבים בטענתם לפיה טעות בחישוב מניין הימים אינה מהווה, כשלעצמה, טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה להגשת ערעור. חרף האמור, לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בכפוף לפסיקת הוצאות מתאימות. כמובהר לעיל, פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים. במצב דברים זה, בשים לב לאורך האיחור, על המשיבים היה להבהיר כיצד הם הסתמכו על האיחור שחל בהגשת ההליך שעה שלא ידעו במדויק מתי הומצא פסק הדין למבקש. לכך יש להוסיף, כי במכתבו מיום 21.3.07, קרי בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערעור, הודיע ב"כ המבקש למשיבים על כוונת מרשו לערער על פסק דינו של בית משפט קמא. בכך יש

כדי להפחית את עוצמת הציפיות לסופיות הדיון (ראו: רע"א 9073/01 יהודית פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים , תק-על 2002(1), 746). יודגש, כי איני מתעלמת מטענת המשיב 1 לפיה בענייננו מעורבים צדדים שלישיים אשר פעלו בתום לב וזכו בדין במכרז שנערך לגבי המגרש ואף חתמו ביום 13.10.04 על הסכם פיתוח לגביו וכי בנסיבות אלה יש ליתן משקל ניכר לאינטרס של סופיות הדיון. עמדת המשיב 1 בעניין זה מקובלת עלי, וזאת במיוחד נוכח השתלשלות ההליכים עד כה, כפי שפורט בתגובתו. יחד עם זאת, אין בכך כדי לבטל את הצורך לבסס כראוי את טענת הסתמכות על האיחור שחל בהגשת הערעור, כגון פירוט הפעולות שננקטו על ידי המשיבים בהסתמך על כך שפסק הדין הפך לחלוט, וכך לא נעשה בענייננו. אכן, לטענת המשיבה 2, במהלך חופשת הפסח היא נקטה פעולות שונות לשם מכירת המגרש נשוא המחלוקת, אולם בשלב זה טרם חלף המועד להגשת ערעור. כמו כן, לטענתה המשיבה 2 ביום 30.4.07 נמסר לה כי הוגשה למתווך הצעה לרכישת המגרש, אולם בשלב זה היא היתה כבר מודעת לבקשה למתן ארכה להגשת ערעור ולפיכך לא ניתן ללמוד מכך בנוגע להסתמכותה על הגשת הבקשה באיחור.

התוצאה היא, שהבקשה מתקבלת. המועד להגשת ערעור נדחה עד למועד הגשתו בפועל. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 1,500 ₪ לכל משיב (סה"כ: 4,500 ₪). סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.